טביעת הצוללת סקואלוס
הצוללת האמריקאית סקואלוס טבעה מול חופי ניו המפשייר ב-23 במאי 1939. בטביעה נספו 26 מאנשי צוותה, אך 33 אנשי הצוות הנותרים חולצו ממנה על ידי הצי באמצעות תא הצלה.
הצוללת הטבועה נמשתה בהמשך מהים, שופצה ולאחר שינוי שמה שירתה בהצטיינות במלחמת העולם השנייה.
הטביעה והחילוץ
הצוללת סקואלוס (Squalus) מסדרת סארגו (Sargo) נבנתה במספנת הצי פורטסמות'(אנ') שבמיין והושקה ב-14 בספטמבר 1938. במרץ 1939 נכנסה הצוללת לשירות ובמאי החלה במבחני צלילה מול חופי ניו אינגלנד.
ב-23 במאי, לאחר 18 צלילות שעברו ללא תקלה, החלה הצוללת בניסוי צלילה נוסף. אז גרם ליקוי בשסתום להצפה פתאומית של חדר הטורפדו האחורי, שני חדרי המנועים ומגורי הצוות. עקב כך טבעו מיד 26 מאנשי הצוות. פעולה מהירה של אנשי צוות שסגרו דלתות אטומות למים מנעה את הצפת יתר מדורי הצוללת, שבהם נמצאו 33 איש צוות נוספים. הצוללת שקעה והתייצבה על קרקעית האוקיינוס בעומק של 74 מטר.
הצוללת אותרה על ידי הצוללת האחות שלה, סקאלפין (Sculpin). למקום הוזעקה אוניית ההצלה לצוללות פלקון (Falcon), שהגיעה לאתר הטביעה לאחר 24 שעות מהטביעה. על סיפונה נמצאו צוללים בפיקודם של מומחי החילוץ לוטננט קומנדר צ'ארלס מומסן (אנ') ואלן מק'קאן (אנ').
צוות האונייה ניגש לחלץ את הצוללים הלכודים באמצעות תא צלילה שפיתח מק'קאן (אנ'). היה זה השימוש המבצעי הראשון בתא זה. צוללנים ערכו צלילות אל הצוללת הטבועה תוך שימוש בתערובת גזים לנשימה חדשה שפיתח הצי - הליוקס (אנ') ובאמצעותה הצליחו להימנע משכרון מעמקים. בתוך 13 שעות צלל התא ארבע פעמים תוך סיכון של ממש למפעיליו והם הצליחו לחלץ מהצוללת הטבועה את כל 33 הניצולים. בצלילה הרביעית הסתבכו כבלים שהיו מחוברים לתא והוא הועלה אל פני המים באמצעות משיכה ידנית שבה השתתפו כל האנשים על סיפון אוניית החילוץ. הצלילה החמישית והאחרונה של התא נערכה כדי לוודא שהמדורים האחוריים של הצוללת אכן הוצפו ושלא נותרו בהם ניצולים חיים. הפעולה הייתה הניסיון המוצלח הראשון בחילוץ מצוללת ששקעה בעומק רב.
ההצלחה בחילוץ המלחים האמריקאים עמדה בניגוד חד לגורלם של 99 מלחים ואזרחים בריטים, מרבית יושביה של הצוללת הבריטית תטיס (אנ'), שנספו בטביעת הצוללת במפרץ ליברפול ב-1 ביוני, כשבוע לאחר אסון הסקואלוס.
לאחר הטביעה
ארבעה מצוללי צוות החילוץ של האונייה פלקון עוטרו על פעולתם במדליית הכבוד - העיטור הצבאי הגבוה ביותר של ארצות הברית.
פיקוד הצי החליט שיש צורך למשות את הצוללת הטבועה מן הים, בשל פרטי תכנון מיוחדים שהיו כלולים בה ועל מנת לחקור ולגלות את הסיבות לטביעה ולתקן אותן. מבצע המשייה, שבו השתתפו צוללים בפיקודו של מומסן, ארך ארבעה חודשים. הצוללים ערכו לצורך חילוץ הצוות והמשייה 628 צלילות. הצוללת הטבועה הועברה למספנה שבה נבנתה. היא שוקמה וניתן לה שם חדש, סיילפיש (Sailfish). הצוללת שירתה בהצטיינות במלחמת העולם השנייה, שבה ערכה 12 פטרולים בזירת האוקיינוס השקט ועוטרה בתשעה כוכבי קרב ובציון לשבח נשיאותי יחידתי. בשנת 1945 הושבתה מפעילות ובהמשך פורקה לגרוטאות. מגדל הפיקוד שלה מוצב במספנת הצי בפורטסמות' שבמיין ועליו סימולי 13 כלי השיט היפנים שהטביעה (עוד שבעה ניזוקו על ידה).[1]
לאחר האסון לא נתן עוד צי ארצות הברית את השם סקואלוס לשום כלי שיט שלו.
בשנת 1999 יצא לאור הספר The Terrible Hours, המתאר את סיפור החילוץ של אנשי הצוות שנלכדו בצוללת. בשנת 2001 הופק Submerged, סרט דוקו-דרמה טלוויזיוני אודות טביעת הצוללת וחילוץ הניצולים ממנה.
קישורים חיצוניים
- D. Allan Kerr, Squalus sinking: A tragedy and triumph באתר Sea Coast Online
- תמונות של הצוללת סקואלוס ואודותיה, באתר NavSource Online
- מאמר במגזין לייף על החילוץ מהצוללת סקואלוס ומשייתה, באתר גוגל בוקס
- רשימת ההרוגים והניצולים באסון הסקואלוס, באתר On Eternal Patrol
- הסרט Submerged, באתר IMDb
- על הספר The Terrible Hours
הערות שוליים
- ^ USS Sailfish, www.pigboats.com
27421443טביעת הצוללת סקואלוס