טבח אגם מאג'ורה
טבח אגם מאג'ורה הוא שם כולל לקבוצה של פשעי מלחמה שהתרחשו בסמוך לאגם מאג'ורה בצפון איטליה בזמן מלחמת העולם השנייה.
במהלך ספטמבר-אוקטובר 1943 רצחו חברי דיוויזיית הפאנצר אס אס הראשונה 56 יהודים, מרביתם יהודים יוונים בעלי אזרחות איטלקית. רבות מהגופות הוטבעו באגם כדי למנוע גילוי אך אחת הגופות נשטפה לחוף אגם בשווייץ השכנה, והובילה לתשומת לב בינלאומית לטבח ולחקירה חלקית.
פשע המלחמה היה נתון למשפט במערב גרמניה בשנת 1968 שבו חמישה מהנאשמים נמצאו אשמים אך מאוחר יותר שוחררו באופן שנוי במחלוקת לאחר פסק דין של בית המשפט הגבוה בגרמניה שקבע כי האישומים בתיק התיישנו.
רקע
לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה, ב-8 בספטמבר 1943 נכנסה דיוויזיית הפאנצר אס אס הראשונה לאזור אגם מאג'ורה בצפון איטליה, לאחר שהות בחזית המזרחית. בשלב זה היו לדיוויזיה הוראות קפדניות שלא לבצע מעשי אלימות כלפי אזרחים. למרות זאת, אחת היחידות בפיקודו של יואכים פייפר ביצעה את טבח בובס (אנ') ב-19 בספטמבר כנקמה ללכידת שני חיילים גרמנים ורצחה 23 אזרחים למרות שחרורם של שני החיילים.[1]
בניגוד להסכמים, היחידה צדה פליטים יהודים שניסו למצוא ביטחון באיטליה. היחידה עצרה והוציאה להורג יהודים ובזזה רכוש יהודי, ובסופו של דבר, הורתה לעצור את הנוהג הזה על ידי מפקד האס אס פול האוסר שהבהיר כי מעצרם של יהודים והחרמת רכושם שמורות אך ורק למשטרת הביטחון ולמשטרה, ה-אס דה.
מעשי הטבח
מיד לאחר הכניעה האיטלקית הוצב גדוד של הלייבסטנרטה בצד המערבי של אגם מאג'ורה כדי לסייע בפירוק הצבא האיטלקי. מספר משפחות יהודיות התגוררו בכפרים בצד זה של האגם, חלקן משפחות פליטים יהודים יוונים, אחרים יהודים איטלקים שנמלטו מהערים. זהותם ומיקומם הועברו לגרמנים על ידי הפשיסטים האיטלקים המקומיים.
חברי היחידה הנאצית עצרו למעלה מ-50 יהודים והחזיקו אותם במספר מלונות מקומיים. הידוע מבין מעשי הטבח הללו היה זה של שישה עשר האסירים שהוחזקו במלון בעיר מיינה הנושא שם זהה. ב-19 בספטמבר קיימו קציני היחידה המעורבים פגישה בה הוחלט לירות בגברים, נשים וילדים יהודים ולהטביע את גופותיהם באגם מאג'ורה. האסירים היהודים נלקחו בקבוצות קטנות ממלונותיהם בלילה בין ה-22 ל-23 בספטמבר ונלקחו ליער מקומי בו נורו. לאחר מכן הונחו הגופות בשקים מלאים באבנים והוטבעו באגם.
מספר אסירים יהודים נוספים נרצחו ולאחר מכן נקברו בקברי אחים. רק מעטים מהאסירים נמלטו, כשמשפחה אחת, משפחת בהר מבעלי המלון שרדה בזכות היותם אזרחים של טורקיה והסיוע של הקונסול הטורקי שארגן עבורם מעבר לשווייץ.
מלבד מעשי הרצח במלון מיינה נרצחו בכפר סמוך עוד 14 יהודים, שניים בפיאן די נאווה, ליד פרמנו, תשעה בארונה, שלושה במרגוזו ושניים באורטה סן ג'וליו ב-16 בספטמבר. למחרת, 17 בספטמבר, נרצחו ארבעה יהודים בסטרסה.[2]
באוקטובר 1943 רצחו חברי אותה יחידה את הבנקאי היהודי אתורה אובזה (אנ') ושלושה מבני משפחתו באינטרה סמוך לורבניה באזור אגם מאג'ורה, וקברו את הגופות.[3][4]
מספר הקורבנות המדויק לא ידוע, אך לפחות 50 יהודי יוון ואיטליה נרצחו על ידי היחידה בספטמבר ובאוקטובר 1943 במהלך מעשי הטבח באגם מאג'ורה,[3] וכ -56 קורבנות נאמדים במה שתואר כטבח הגרמני הראשון ביהודי איטליה בזמן מלחמת העולם השנייה. [5]
השלכות
מעשי הטבח זכו לתשומת לב בינלאומית לאחר שאחת הגופות נשטפה לגדות אגם בשווייץ והמקרה דווח בעיתון שווייצרי מקומי. הדבר הוביל לחקירת האירועים על ידי שני שופטים של חטיבת ליבנסטארטה אך ללא סנקציות על חברי היחידה שהייתה אחראית לטבח.
חמישה מחברי הלייבסטנדרטה, האנס קרוגר, הרברט שנל, האנס רוהוור, אוסקר שולץ ולודוויג לייטה, הואשמו על ידי בית משפט באוסנברוק בשנת 1968 ב-22 מקרי רצח. בית המשפט מצא את שלושת הראשונים אשמים ברצח וגזר עליהם מאסר עולם ואילו השניים האחרים קיבלו עונש מאסר של שלוש שנים באשמת סיוע לפשע. התיק הועבר לבית המשפט הגבוה בגרמניה, ה-Bundesgerichtshof, שקבע כי על אף שאינו מבטל את פסק הדין במהותו, יש לשחרר את פושעי המלחמה הנאצים מסיבות טכניות. מכיוון שהפשע בוצע בשנת 1943 ולמעשה נחקר על ידי היחידה כבר אז, גם ללא מסקנה, תאריך ההתחלה הרגיל להתיישנות על פשעים נאצים, תאריך הכניעה הגרמני בשנת 1945, לא חל, כלומר חלה על מעשי הטבח התיישנות.
פסק דין זה גרם לתסכול רב בגרמניה מצד דור צעיר יותר של תובעי מדינה שהיו מעוניינים להעמיד לדין את הפושעים הנאצים ואת עוזריהם.
בגין רצח משפחת אובזה, הועמד לדין בשנת 1954 האוסטרי גוטפריד מאיר בקלגנפורט, אך לא נמצא אשם.
מעשי הטבח בתרבות
על מעשי הטבח במלון מינה הופק סרט (Hotel Meina) שיצא לאקרנים בשנת 2007. הסרט עורר מחלוקת מכיוון שהוא סטה מהסיפור, שנכתב על ידי מרקו נזה, וגם מהאירועים האמיתיים. יוצרי הסרט הואשמו בכך שהציגו את הגרמנים באור חיובי.[6]
בקי בהר-אוטולנגי, בתו של בעל המלון ועד ראייה לאירועים, אז בת שלוש עשרה, פרסמה את זכרה לאירועים בספר שכותרתו "הטבח הנשכח".
הערות שוליים
- ^ "BOVES, 19.09.1943" (באיטלקית). Atlas of Nazi and Fascist Massacres in Italy. נבדק ב-24 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "ARONA, 15-16.09.1943" (באיטלקית). Atlas of Nazi and Fascist Massacres in Italy. נבדק ב-29 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Meina" (בגרמנית). Gedenkorte Europa 1939–1945. נבדק ב-29 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)"Meina" (in German). Gedenkorte Europa 1939–1945. Retrieved 29 September 2018. - ^ "INTRA, VERBANIA, 05-17.10.1943" (באיטלקית). Atlas of Nazi and Fascist Massacres in Italy. נבדק ב-29 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mane, Saviona (12 במרץ 2007). "Reconstructing a Massacre". Haaretz. נבדק ב-29 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)Mane, Saviona (12 March 2007). "Reconstructing a Massacre". Haaretz. Retrieved 29 September 2018. - ^ Mane, Saviona (12 במרץ 2007). "Reconstructing a Massacre". Haaretz. נבדק ב-29 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)Mane, Saviona (12 March 2007). "Reconstructing a Massacre". Haaretz. Retrieved 29 September 2018.
טבח אגם מאג'ורה32368558Q3881908