חרם צרכנים
חרם צרכנים הוא אחד מאפיקי הפעולה של יוזמה צרכנית הכרוך בהימנעות, הנעשית מתוך רצון חופשי, מפעילות צרכנית ביחס למוצר מסוים, ארגון, או מדינה. חרם צרכנים הוא ניסיון של יחיד, או רבים, להגשים מטרות מסוימות על ידי עידוד צרכנים להימנע מלבצע רכישות מסוימות בשוק הסחורות[1].
אירועים ראשונים של חרם צרכנים בארצות הברית מוכרים כבר משנות ה-30 של המאה ה-19 כאשר הוועידה הלאומית של השחורים (National Negro Convention) עודדה חרם על מוצרים שיוצרו באמצעי עבדות. המונח "חרם צרכנים" נטבע לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-19. אירועים בולטים נוספים של חרם צרכנים אירעו בימי פעילותה של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית (הבולט שבהם היה חרם האוטובוסים של מונטגומרי).
קיימים חילוקי דעות בקרב חוקרי תופעת חרם הצרכנים באשר למידת יעילותו של צעד זה להגשמת מטרות צרכניות[2].
חרם צרכנים כדי למנוע הפקעת מחירים מוזכר בספרות ההלכה (החל מהמאה ה-17) בכמה הקשרים, כגון הפסקה זמנית במנהג לאכול דגים בשבת על מנת להוזיל את מחירם[3].
חרמות-צרכנים ידועים
המונח באנגלית (Boycott) נטבע לא לפני שנת 1880, אך אירועים ראשונים של חרם צרכנים בארצות הברית מוכרים כבר משנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר הוועידה הלאומית של השחורים (National Negro Convention) עודדה חרם על מוצרים שיוצרו באמצעי עבדות. אירועים בולטים נוספים של חרם צרכנים אירעו בימי פעילותה של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית (הבולט שבהם היה חרם האוטובוסים של מונטגומרי); החרם האמריקאי על סחורות בריטיות בזמן המהפכה האמריקאית; החרם ההודי על סחורות בריטיות, שאורגן על ידי גנדי; החרם היהודי נגד הנרי פורד בארצות-הברית, בשנות ה-20 של המאה ה-20; החרמת הסחורות היפניות בסין, בעקבות תנועת הארבעה במאי; החרם היהודי בליטא, בארצות-הברית, בבריטניה ובפולין, על סחורות מגרמניה הנאצית, בשנת 1933; החרם האנטישמי על בתי-עסק בבעלות יהודית בגרמניה הנאצית בשנות ה-30 של המאה ה-20; החרם של הליגה הערבית על ישראל ועל חברות שסוחרות איתה; התנועה שקראה להימנעות מהשקעות כלכליות בדרום-אפריקה, בשנות ה-80 של המאה ה-20, בתגובה למשטר האפרטהייד ועוד.
חרם צרכנים בישראל
עד לקיץ 2011 נחשב הצרכן הישראלי לאדיש בתחום חרמות-הצרכנים להשגת מטרה הכלכלית. עם עליית המפלגה הנאצית בגרמניה קרא עיתון דואר היום לחרם על תוצרת גרמנית[4]. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוחרמו בישראל מוצרים מתוצרת גרמניה[5]. לאורך השנים היו בישראל מספר חרמות ביוזמת האוכלוסייה החרדית נגד גופים מסחריים שסירבו לשבות ממלאכה בשבתות, ביניהם חברת-התעופה אל על, ורשת השיווק "שפע שוק". הוחרמה אף יצרנית מזון לתינוקות רמדיה לאחר שפגעה ביודעין בתינוקות כשהוציאה מן המוצרים שלה רכיב הכרחי לתזונה מבלי ליידע את הצרכנים – כל אירועי החרמות האלה היו להשגת מטרה חברתית-פוליטית.
ב-1973 נעשה ניסיון, ראשון מסוגו ככל הנראה, לארגן חרם צרכנים בקנה מידה ארצי. "שביתת הקונים" אורגנה על ידי הרשות המרכזית לצרכנות בהסתדרות במחאה על העלאות מחירים מופרזות, והיא נקבעה ל-29 בינואר 1973 ל-3 שעות. ההיענות הייתה חלקית בלבד[6]. ב-29 בנובמבר 1978 התקיימה שביתת קונים נוספת בת 3 שעות מטעם הרשות המרכזית לצרכנות בהסתדרות, במחאה על המדיניות הכלכלית ועליות המחירים בשווקים. גם הפעם הייתה היענות הציבור חלקית.
בחודש יוני 2011 הכריזו איציק אלרוב וגוף בשם "חרם על מוצרי מזון", ברשת החברתית פייסבוק, על חרם על גבינת הקוטג' של חברת "תנובה", בשל מחירה היקר. טענה מרכזית של מארגני החרם הייתה, שהמוצר נמכר באירופה ובארצות-הברית במחיר הנמוך בכ-50% ממחירו בישראל, וזאת למרות עלויות השינוע. במקביל לחרם על גבינת הקוטג' התקיימה שביתת הרופאים בשירות הציבורי, וכחודש לאחר הכרזת החרם, ב-14 ביולי 2011, פרצה המחאה החברתית המקיפה ביותר שהתקיימה אי-פעם בישראל, שהדרישה העיקרית של משתתפיה הייתה לרסן את הקפיטליזם ולהפוך למדינת רווחה. המחאה הכוללת, שאחד מן הגפרורים שהציתו אותה היה מחאת הקוטג', שבה והלהיטה את מחאת הקוטג', והפכה אותה לחרם-צרכנים על כלל מוצרי "תנובה". התוצאות הישירות של החרם הזה היו הפחתת מחירים על ידי "תנובה" ומתחרותיה, אם כי היו מי שטענו כי הפחתת המחירים נעשתה רק לגבי חלק מן המוצרים, בעוד שמחיריהם של מוצרים אחרים הועלו, וכן התפטרותה של זהבית כהן מתפקיד יו"ר חברת תנובה.
חרם צרכנים בהלכה
חרם צרכנים במטרה למנוע הפקעת מחירים מוזכר גם בספרות ההלכה (החל מן המאה ה-17) למשל 'חרם הדגים' שביצעו ראשי הקהל בפולין בעקבות עליית מחירי הדגים ששימשו מוצר בסיסי בארוחות השבת, הרב מנחם מנדל קרוכמל נדרש לדון אם החרם מותר הלכתית כך שבמשך זמן החרם לא יאכלו דגים בשבת[7] חרם נוסף התקיים במצריים לאחר עליית מחירי יריעות פשתן מצרך משמעותי בקרב הסוחרים, הרב מרדכי הלוי אישר מבחינה הלכתית את החרם, כך שרק נציג אחד יוכל לקנות את הסחורה ולחלקה בין הסוחרים[8][9].
ראו גם
קישורים חיצוניים
שוקי שדה, טלי חרותי-סובר ועדי דברת-מזריץ, שיחת הטלפון הראשונה מנומסת, אחר כך מגיעים האיומים: הצצה למנגנון החרם החרדי, באתר TheMarker, 17 במאי 2019- דוגמה של חרם צרכנים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Friedman, Monroe (1999), Consumer Boycotts, New York: Routledge. p. 4
- ^ J.G. Klein et al. Exploring Motivations for Participation in a Consumer Boycott. Centre for Marketing Working Paper, 2001
- ^ שו"ת צמח צדק, מאת רבי מנחם מנדל קרוכמל, סימן כח. הובא גם בפוסקים מאוחרים יותר, כמו המשנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין, סימן רמב סעיף-קטן ב.
- ^ בתשובה לשריפת ספרי היהודים בגרמניה - נחרים כולנו כאיש אחד כל ספר, כל סרט, כל תוצרת גרמנית!, דואר היום, 11 במאי 1933
- ^ לוכלכו חנויות-צעצועים בכתובת: כאן מוכרים תוצרת גרמניה, מעריב, 15 בספטמבר 1952
- ^ אסף שטול טראורינג,, 29.01.1973 / שביתת קונים נגד עליות המחירים במשק, באתר הארץ, 29 בינואר 2012
- ^ שו"ת צמח צדק הקדמון, מאת רבי מנחם מנדל קרוכמל, סימן כח. הובא גם בפוסקים מאוחרים יותר, כמו המשנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין, סימן רמב סעיף-קטן ב
- ^ שו"ת דרכי נועם חושן משפט סימן לח
- ^ להרחבה ראו הרב אברהם קוסמן, מדיניות כלכלית על פי ההלכה, קולמוס אדר א' תשע"ד
33296960חרם צרכנים