חנצ'ה פלוטניצקה

חנצ'ה פלוטניצקה

לידה	3 באפריל 1918 פלוטניצה
פטירה	19 באפריל 1943 (בגיל 25) ורשה
מדינה	פולין
פעילות בולטת	קשרית בארגון היהודי הלוחם במלחמת העולם השנייה
מקצוע	לוחמת מחתרת

חנה (חנצ'ה) פלוטניצקה (לעיתים: פלוטניצקי) (3 באפריל 1918, פלוטניצה - 19 באפריל 1943, ורשה) הייתה קשרית ולוחמת מחתרת בארגון היהודי הלוחם בפולין והייתה חברה בתנועת הנוער החלוצית "דרור". אחותה הגדולה, פרומקה פלוטניצקה, הייתה גם היא חברה בתנועת דרור ולוחמת מחתרת.

ילדות ומשפחה

חנצ'ה פלוטניצקה הייתה בת רביעית להוריה מיכאל וחוה. נולדה בשביעי של פסח תרע"ח בעיירה פלוטניצה שעל יד פינסק בבלארוס (אז פולין). אביה של חנצ'ה למד בישיבה וקיבל סמיכות לרבנות. בהמלצת הרב שלו, הוא החליט להיות סוחר. בסוכות 1920, כאשר הייתה חנצ'ה בת שנתיים, היה פוגרום בעיירה פלוטניצה, וכל יהודי המקום נטשו ועברו לעיר פינסק. אבא שלה נשא אותה בידיו לאורך כל הדרך מפלוטניצה לפינסק.

מיכאל פלוטניצקי היה אדם דתי והתנגד לתנועה הציונית מכיוון שהאמין שהיא מונהגת בידי חילונים. היה לו קשה להאמין שגדלו בביתו ארבעה ילדים חילוניים וציוניים.

אחים ואחיות

לחנצ'ה היו ארבעה אחים:

• אליהו - נולד ב-1905 והיה האח הבכור במשפחה. היה חבר במפלגה וחניך בתנועת ארץ ישראל העובדת. הוא צירף את חנצ'ה לתנועת דרור כשהייתה בת 14, ועלה לארץ מספר חודשים לאחר מכן. נישא לרחל והיה להם ילד אחד. נפטר ב-1986 ונקבר בבית העלמין הישן ברחובות.
• זלטקה - הייתה הבכורה מבין האחיות, משכילה אשר למדה בגימנסיה פרטית. היא דגלה בקומוניזם והתנגדה לציונות כי האמינה שבעיית היהודים תיפתר כאשר יקום משטר קומוניסטי בעולם. היא גם נהייתה למורתן של פרומקה וחנצ'ה, אשר לא למדו בבית ספר. האח הבכור אליהו סיפר כי היה מופתע שפרומקה וחנצ'ה בחרו בדרך הציונות ולא הלכו בעקבותיה של זלטקה הקומוניסטית, שהייתה בעלת השפעה רבה עליהן.
• פרומקה - האחות המפורסמת ביותר של חנצ'ה. נאמר עליה כי הייתה שקטה ומופנמת יותר, אך לימים נהייתה למנהיגה בתנועת דרור ובארגון היהודי הלוחם. הייתה קרובה מאוד לחנצ'ה והשפיעה עליה רבות, וגם הושפעה ממנה.
• הרשל - אחיה הצעיר של חנצ'ה, אשר לימים הצטרף לתנועה המאוחדת דרור-פרייהייט והיה ממקימי תא המחתרת בפינסק בזמן מלחמת העולם השנייה. הרשל גם הוא נפל כלוחם בעת הלחימה במחתרת בווהלין בתקופת השואה.

פעילותה בתנועה

לפני המלחמה

חנצ'ה חלמה לצאת להכשרה לקראת עלייה לארץ כבר מגיל 16, אך לא ידעה מאיפה להביא את הכסף הדרוש על מנת להגיע להכשרה. היא ידעה שמשפחתה נמצאת במצב כלכלי קשה, ואם היא תבקש את הכסף מאביה, משפחתה תרעב לכמה ימים. היא שלחה בקשה לאחיה אליהו, אשר היה כבר בישראל, והוא נענה לבקשה ושלח לה בחזרה את הכסף הדרוש. וכך, בשנת 1936, יצאה חנצ'ה להכשרה בפלוגת באראנוביץ' של קיבוץ ההכשרה שחריה.

בהכשרה היא חוותה קשיים רבים, אך נשארה שם מעל שנה, בעודה חולמת בבוא היום לעלות לארץ ולהקים קיבוץ בישראל. היא הייתה מאוד מחויבת לתנועתה ולהכשרה, והאמינה כי זו הדרך הטובה ביותר ליהודים. בהכשרה היא הייתה שותפה להקמה של מוסדות רבים, קבוצות ספורט, ועיתון; ציון החגים העבריים, וקיום תרבות בשעות הפנאי. העבודה בהכשרה הייתה קשה ואף מנוונת, אך היא ראתה בכך פרק הכרחי בהכנה שלה לקראת החלום הנכסף לעלות לארץ ישראל ביום מן הימים. היא ראתה בחיי ההכשרה חלופה טובה לחיי היהודים בעיר בגלל הביטחון האישי, התרבותי והכלכלי שהרגישה, לעומת היהודי שהיו בעיר, שחיו חיי עוני קשים לדעתה. במהלך ההכשרה, דאגה חנצ'ה לשמור על קשר עם שליחים מהארץ, למשל יודק'ה הלמן מקיבוץ גבת ויהושע וגנר מקיבוץ יגור. כמו כן, המשיכה להיות בקשר ולהתעדכן במתרחש בעיר ילדותה, פינסק, ודאגה למצב התנועה והגימנסיה שם. לאחר תקופת ההכשרה, חנצ'ה לא עלתה לארץ כי היא הרגישה שעוד זקוקים לה בפולין, והיא המשיכה לארגן את פעילות התנועה שם.

במלחמת העולם השנייה

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, הייתה חנצ'ה בלודז'. בעת ההפצצות על העיר לודז', נפוצו שמועות בתנועה כי חנצ'ה נהרגה בהפצצות. אחותה, פרומקה, אשר שהתה באותה העת בשטח הסובייטי, שמעה על כך שחנצ'ה נהרגה לכאורה, והחליטה לאור ידיעה זו לעבור בעצמה את הגבול ולצאת אל השטח הארי, לזכר אחותה. בנובמבר 1939 הפתיעה חנצ'ה את חבריה לתנועה כאשר הודיעה שהיא מגיעה ללבוב שבשטח הסובייטי. חברים רבים נתאספו שם והתרגשו מהמפגש איתה, גם כי רצו לשמוע על אודות האירועים המתרחשים בשטח הגרמני, וגם התרגשו מעצם המפגש איתה. בלבוב פגשה בין את היתר את יצחק צוקרמן, צביה לובטקין, ויודק'ה הלמן. הם הזדעזעו לשמוע על המתרחש בשטח הכיבוש הנאצי, וחנצ'ה פתחה את עיניהן לכך שהמצב בשטח הסובייטי אמנם רע, אך המצב בשטח הגרמני קשה פי כמה וכמה. למרות המצב הקשה בשטח הנאצי, סיפרה להם חנצ'ה על ועידת התנועה שהם מתכננים לכנס בדצמבר של אותה השנה.

לאחר שהותה בלבוב נסעה לבקר את משפחתה בפינסק, וסיפרה להם על כוונתה לחזור שוב בחזרה אל השטח הגרמני. הוריה נחרדו למשמע הרעיון, ולאחר שתיקה ארוכה אמר לה אביה:

נו, בתי, אם מרגישה את כי את חייבת ללכת - לכי, בעזרת השם.

המקור באידיש

נו טעכטערל, אויב דו פילסט אז דו דארפסט גיין, טא גיי, בעזרת השם.

— חנצ'ה פרומקה: מכתבים ודברי זיכרון, עמ' 165

כאשר עמדה לחצות את הגבול, נדרשה חנצ'ה לחצות נחל, וכאשר הכניסה את רגליה למים, היא מיד נתקפה קור ופחד, ולבסוף החליטה לחזור בחזרה ללבוב. חבריה חשבו שהיא ודאי כבר הגיעה לורשה, אך היא חזרה לאחר מספר ימים בבושת פנים ודפקה בדלת ביתם. במשך כמה ימים היא הסתובבה בתחושת חולשה ומבוכה על כך שלא הצליחה לחצות את הגבול, והרגישה כי חבריה מתביישים בה. היא ביקשה לצאת שוב לניסיון נוסף לחצות את הגבול, אך חברי התנועה סירבו. היא נשלחה מטעם התנועה לביאליסטוק, על מנת להעביר ידיעות שיגיעו בעזרת שליח לורשה. לאחר מספר ימים, כאשר הייתה אמורה חנצ'ה לחזור מביאליסטוק ללבוב, הבינו חבריה כי היא לא חוזרת, וככל הנראה החליטה לעבור את הגבול ולהתקדם לורשה מבלי להתייעץ עמם.

הדבר עורר מחלוקת, מהומה, ועצב בקרב הנהגת התנועה, ועורר ויכוחים רבים, כולל ויכוח מפורסם בין יצחק צוקרמן לאדק גולובנר, שלא הצליחו להסכים מי מביניהם צריך לעבור את הגבול לשטח הגרמני. צביה לובטקין רצתה גם היא בעקבות הוויכוח לנסוע לורשה.

חנצ'ה הייתה דמות מרכזית בתנועה, מאחר ששימשה כקשרית, והייתה אחת מהראשונות שהביאו מידע להנהגת התנועה על המתרחש בשטח הכיבוש הנאצי. בעזרת ידיעותיה והדברים שסיפרו היא ואחותה פרומקה, החליטו בסופו של דבר מנהיגי התנועה לעבור גם הם לצד הגרמני, ולימים להקים את הארגון היהודי הלוחם.

בהמשך הצטרפה חנצ'ה לחוות ההכשרה בגרוכוב, אשר המשיכה לפעול בצמוד לורשה, והגרמנים אפשרו ליהודים לצאת מהגטו לחוות ההכשרה, בגלל המחסור הגדול במזון ששרר בגטו. ביוני 1942 החווה פורקה על ידי הגרמנים, וחנצ'ה עברה לבנדין. המצב שם היה קשה מאוד, אך חבריה מספרים כי היא הרימה את מצב הרוח למרות הקושי. היא הייתה אוספת את חברי התנועה בסוף יום לשיחה, ומספרת להם על ארץ ישראל בהתרגשות רבה ופנים קורנים.

בדצמבר 1942 הגיעה פרומקה, אחותה של חנצ'ה, גם היא לבנדין, והן התרגשו מאוד לראות זו את זו. הן ישבו שעות רבות והחליפו חוויות, מבלי לדעת שאלו יהיו הימים האחרונים שלהן ביחד. הגעתה של פרומקה הייתה במטרה למצוא דרך להגיע לארץ ישראל, וחנצ'ה דחקה בה שתנצל את ההזדמנות ותעלה לישראל, אך פרומקה סירבה והחליטה להישאר בפולין.

משימתה האחרונה של חנצ'ה הייתה אמורה להיות יציאה משטח הכיבוש הגרמני אל העולם החופשי על מנת להתריע על השמדת יהודי פולין יחד עם מירה פוכרר, אך משימה זו לא יצאה לפועל.

מותה

במרץ 1943, הגיע מכתב לבנדין מצביה לובטקין, שבו נאמר כי נמצאה דרך להציל את חייה של חנצ'ה, מאחר שחנצ'ה הייתה באותו הזמן חולה מאוד, והייתה שקועה בסיוטים מהחוויות הרעות שחוותה בגרוכוב ובדרכה מורשה לבנדין. התוכנית של צביה הייתה לצרף את חנצ'ה לקבוצת אזרחי חוץ שיועדה לצאת מורשה למחנה שבויים ובכך להציל את חייה. חנצ'ה לא הייתה מעוניינת להציל רק את עצמה, אך חבריה ואף אחותה הפצירו בה לנצל את ההזדמנות, והיא לא הרגישה שהיא יכולה לסרב לדרישתה של אחותה, אז החליטה להיענות להצעתה של צביה. בצער רב התחפשה לארית, ויצאה בדרכה לורשה. לאחר זמן מה קיבלו מכתב בבנדין מחנצ'ה, על כך שאכן הצליחה להגיע לורשה ושהפלוגה עומדת לצאת למחנה השבויים.

אך הדברים לא הלכו לפי התכנית, ובורשה תוכננה אקציה נוספת, וכבר עמד לפרוץ המרד. חנצ'ה הרגישה לאן מועדים הדברים, והחליטה שאם נגזר עליה למות, היא מעוניינת לסיים את חייה עם אחותה בבנדין. ב-18 באפריל 1943, עזבה חנצ'ה את הגטו בורשה, במטרה להגיע לבנדין. לאחר שלא מצאה מקום לישון בו בלילה בשטח של ורשה הארית, החליטה לחזור לשטח הגטו. יום לאחר מכן, פרץ מרד גטו ורשה, וחנצ'ה ניסתה לברוח מהגטו בליווים של הלוחמים אדק הימלפרב, חנוך - הנייק קליינוייס, ומאיר שוורץ. לאחר שהצליחו לצאת משטח הגטו, הם נתקלו בשני גרמנים. הלוחמים שלפו אקדחים והצליחו להרוג את שני הגרמנים, וחנצ'ה התחילה לברוח, כשחבורה של גרמנים רדפו אחריה. היא הצליחה למצוא מחבוא בחצר של אחד הבתים, אך לאחר זמן קצר הצליחו למצוא אותה הגרמנים, תפסו אותה, והרגו אותה במקום.

הנצחה

לאחר מותה של חנצ'ה, בתנועת דרור החליטו להנציח את זכרה על ידי הקמת "קיבוץ הילדים על שם חנצ'ה פלוטניצקה" שפעל במחנה העקורים רוזנהיים שבגרמניה. הרעיון של קיבוץ הילדים היה לרכז את הילדים היהודים הרבים שנותרו לאחר השואה ללא הורים ולתת להם בית, חברה, ותנאי מחיה בסיסיים, ובהמשך לחנך אותם על ערכי הקיבוץ הארץ-ישראלי, במטרה לעלות יחד בבוא העת לארץ.

לקריאה נוספת

• זרובבל גלעד (עורך), חנצ'ה ופרומקה: מכתבים ודברי זיכרון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1945
• ניישטט מלך, חורבן ומרד של יהודי ורשה, עמ' 400 - 401
• ספר הפרטיזנים היהודים, כרך ב', עמ' 746
• צוקרמן יצחק, שבע השנים ההן, מפתח השמות

קישורים חיצוניים

• חנצ'ה פלוטניצקה, באתר ארכיון לוחמי הגטאות
• חנצ'ה ופרומקה פלוטניצקה, באתר קיבוץ איילת השחר

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31340571חנצ'ה פלוטניצקה