חמלקרת ברקה
חמילקרת ברקה (270 - 228 לפנה"ס; בפיניקית (כתב עיצורי) נקרא bdmlqrt, בלטינית: Hamilcar ולעיתים Admicar) היה מדינאי ומצביא קרתגי, אביו של חניבעל. מלבד חניבעל נולדו לו עוד שני בנים ושלוש בנות.
שמו
שמו הפרטי של חמילקרת (לעיתים מתורגם לעברית כ"עמלקרת") הוא הלחם הנפוץ בשפות השמיות של המילים "עבד" (משרת) ומלקרת - האל של העיר צור, שייסדה את קרתגו, והפטרון האלוקי של ההתפשטות הפיניקית מערבה.
סרז' לנסל מציין שני שורשים אפשריים לשם Barca: האחד, מהשורש השמי "ב-ר-כ", ממנו נגזרה, למשל, המילה העברית "ברכה"; השני הוא ברק. לנסל מוסיף ומעריך כי הראשון, "המבורך", אינו כינוי העולה בקנה אחד עם כשלונו של חמילקרת, ואילו השני מתאים לסגנון הלחימה שלו בסיציליה, ואף מקביל לשם המשפחה היווני Keraunos, שמשמעו "ברק" גם כן, ואכן נמצאו מפקדים בקרב צבאו של אלכסנדר עם שם זה. אליבא דלנסל, לא ניתן להכריע בשאלה האם השם Barca הוא כינוי שהודבק לחמילקרת הודות למעלותיו (cognomen ex virtute) או שם מוקדם יותר שהועבר אליו מאבותיו[1].
ביוגרפיה
חמילקרת היה מפקד כוחות קרתגו בסיציליה בתקופת המלחמה הפונית הראשונה בין קרתגו לרומא. בשנת 247 לפנה"ס הוא עמד בראש כוח קטן של לוחמים שכירים שהתמקם על הר ארוטה שבסיציליה, משם הגן על שארית השליטה של קרתגו בטריטוריה סיציליאנית. בשנת 244 לפנה"ס העביר את צבאו לעמדה בהר "אריקס". בשנת 241 לפנה"ס, בעקבות תבוסת הצי הקרתגי בקרב אייגוסה, חתם על הסכם השלום שסיים את המלחמה ושב עם צבאו לאפריקה.
לאחר חזרת צבא השכירים מהמלחמה הפונית הראשונה, חנון הגדול, ראש המחנה הפרו רומאי ויריבו של חמילקרת, סירב לשלם את שכר הלוחמים ופרצה מרידה. חנון הגדול נכשל בניסיונותיו לדכא את המרידה וקרתגו שילמה את שכר החיילים, אך המרידה לא תמה, שכן כמה מראשי המורדים חששו מנקמה שתבוא מאוחר יותר. המרידה התגלגלה למאבק שכונה מרד השכירים. במלחמה הזאת אוחדו הכוחות של חמילקרת ושל חנון ויחד הביסו את הכוחות השכירים המורדים. מלחמה זו מתוארת בספרו של פלובר, "שלמבו".
בתוך קרתגו ייצג חמילקרת את הקו שהתנגד בתקיפות לרומי, ואף תכנן מסע מלחמה נגדה שיצא לבסוף אל הפועל על ידי בנו חניבעל במלחמה הפונית השנייה.
חמילקרת כבש שטחים נרחבים בחצי האי האיברי (כיום ספרד), כדי לפצות את קרתגו על אבדנן של סיציליה וסרדיניה. על פי המסורת של ברצלונה העיר נוסדה על ידי חמילקרת והדבר הונצח בשם הראשון שלה "ברקינו" Barcino, אך מאוחר יותר נכבשה על ידי הרומאים.
חמילקרת נהרג לבסוף בקרב במהלך ההשתלטות על ספרד, והוריש את השלטון על הצבא לחתנו עזרובעל.
כיבוש ספרד
לאחר המלחמה הפונית הראשונה הייתה קרתגו במצב קשה: היא איבדה את סיציליה וסרדיניה, סכומים גדולים של כסף, מספר גדול של חיילים ואוניות מלחמה, והחשוב ביותר – את השליטה המוחלטת על הים התיכון. לאחר מכן מרד השכירים הקרתגים התיש אותה עד כלות, כאשר תמיד מרחפת באוויר סכנת מלחמה נוספת עם רומא. בזמן קשה שכזה, הוחלט למנות את גיבור המלחמה הפונית ולאחר מכן מרד השכירים, חמילקרת ברקה, לשליט יחיד על כל הצבא הקרתגי. חמילקרת ידע שאין באפשרות המדינה להוציא די כספים על הצבא, וכדי לפרנס את צבאו החליט על דעת עצמו לפלוש להיספניה בראש צבא. עוד סיבה לכיבוש היספניה היא שמשם יכול היה לצאת מסע מלחמה עתידי לאיטליה, מה שלבסוף עשה בנו חניבעל. ההשתלטות על היספניה וכיבוש מכרות הכסף שבה אכן פרנסו את הצבא בכבוד ואף עזרו למולדת להשתקם מהמלחמה הפונית הראשונה.
לקריאה נוספת
- Serge Lancel, Hannibal, Blackwell, במקור יצא בצרפת ב-1995, תרגום לאנגלית 1998
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Lancel p 6