חלף
חִלְף (בערבית: حلف قبلي) הוא מונח המתאר קונפדרציה של מספר שבטים, מדיניות שהייתה נפוצה בחצי האי ערב בתקופה הטרום אסלאמית.
החיים במדבריות חצי האי ערב היו קשים מאוד ושבט יחיד התקשה לשרוד לבדו. לכן מדי פעם היו מספר שבטים מתאחדים ביחד וכורתים ברית. הברית הייתה יכולה להיות מבוססת על אינטרסים כלכליים משותפים כמו סיוע הדדי במסחר, או על אינטרס ביטחוני כמו אויב משותף. קונפדרציית השבטים המאוגדים בחלף נקראה בשם המיוחד לה, בדרך כלל על שם אב קדמון משותף.[1]
סיבה נוספת לקיום קונפדרציה הייתה רצונו של שבט חלש יותר לקבל חסות משבט חזק ובעל השפעה. בגלל שינויים פנימיים במבנה השבטים, במסחר ובעוצמתם, הבריתות האלה לא היו קבועות ולא נמשכו תקופות ארוכות.[2]
כאשר מוחמד עלה לשלטון בעיר מדינה וניסח את עקרונות האסלאם, הוא קבע כי כל המוסלמים הם אומה אחת ואסר על חלף. הוא טען כי אין צורך בבריתות בין שבטים, משום שאין יותר שבטים באסלאם.
הערות שוליים
27635403חלף