חיל העם
חיל העם. חיל עממי לא-חמוש במסגרת מעין צבאית שהוקמה על ידי ארגון ההגנה בסוף שנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בחיל העם שירתו אנשים שגילם מעל ל־36 שנה, שלא נכללו במסגרות הצבאיות של ההגנה, חיל המשמר וחיל השדה. מטרת הקמת החיל הייתה לאמן את אנשיו באימונים טרום-צבאיים, תרגילי סדר ושדאות, ללא נשק.
החיל כלל כ־3,500 איש, רובם מתל אביב. אימוניו לא היו מספיקים ומפקדיו עברו הכשרה מזורזת שכותה בשם "הקורסים היפניים". אימוני החיל התקיימו במגרשי ספורט, בבתי ספר ובככרות הערים.
חיל העם נכשל מבחינה ארגונית ועיקר הקושי שבקיומו היה כי הוקם מיד עם פרוץ המלחמה כשזירת הקרבות הייתה רחוקה עדיין מארץ ישראל. גם השלטונות הבריטיים העמידו מכשולים בפני קיום החיל, אשר בעיניהם היה קיומו כחיל רב משתתפים המבצע אימונים המוניים ופומביים, עלול לעורר את זעם הערבים. באפריל 1940 הוציאו שלטונות המנדט צו האוסר על אימונים בתרגילי סדר צבאיים. חיל העם ירד למחתרת ומספר אנשיו הצטמצם בצורה ניכרת. לאחר שנתיים פוזר החיל ושרידיו צורפו לארגון ההגנה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- בן ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, ג, א, תל אביב: הוצאת מערכות, תשל"ג-1973, עמ' 295–299.
