חוק תביעת הזכויות 1689
חוק תביעת הזכויות (באנגלית: Claim of Right) הוא חוק שנחקק על ידי הפרלמנט הסקוטי בשנת 1689, ומהווה חלק מהמשפט החוקתי הסקוטי עד ימינו.
בעקבות המהפכה המהוללת בה נמלט ג'יימס השני, מלך אנגליה מאנגליה ובהזמנת הפרלמנט הבריטי ויליאם דוכס אורנג' פלש עם צבאו לאנגליה על מנת להגן על הפרלמנט, הועברה לידי ויליאם השלישי מגילת זכויות בה הוצע לו למלוך באנגליה בתמורה לשמירה על זכויות הפרלמנט ותושבי אנגליה. באותה עת היה ג'יימס השני גם מלך סקוטלנד ואירלנד.
בעקבות החלטות פרלמנט הכנס וחקיקת חוק הזכויות 1689 על ידי הפרלמנט הבריטי נקבע בחוק כי ג'יימס ויתר על כיסאו, ועל זכותו וזכות צאצאיו לרשת את הכתר הבריטי. החלטה זו יצרה קשיים בסקוטלנד (שהייתה באותה עת ממלכה נפרדת) מאחר שג'יימס לא נמלט משטחי סקוטלנד (אלא רק משטחי אנגליה), ולכן הבסיס החוקי לקביעה כי ג'יימס ויתר על כיסאו לא היה תקף בסקוטלנד. על מנת לפתור משבר חוקתי זה, התכנס הפרלמנט הסקוטי ב-4 בנובמבר 1689 ואישר את חוק תביעת הזכויות הקובע מספר זכויות יסוד של המשפט החוקתי הסקוטי באותה עת. מאחר שג'יימס הפר זכויות אלה, נקבע כי ג'יימס ויתר על זכותו לכתר סקוטלנד. הכתר הוצע לויליאם השלישי ולמרי השנייה, אשר קיבלו את ההצעה ב-5 בנובמבר 1689 בארמון וייטהול שבלונדון, והוכרזו כמלכי סקוטלנד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טקסט החוק המקורי (באנגלית)
