חוק ממשלת הודו, 1935
 |
חוק ממשלת הודו, 1935 (באנגלית: Government of India Act 1935) הוא חוק שחוקק הפרלמנט הבריטי על מנת להסדיר את המנהל בהודו הבריטית, תוך מתן מידה גדולה יותר של שלטון עצמי להודים. החוק לא יושם במלואו מעולם, בין היתר עקב מלחמת העולם השנייה, אך עקרונותיו היוו חלק חשוב בבסיס חוקת הודו העצמאית שהתקבלה ב־26 בינואר 1950.
תוכן החוק
בשל אורכו של החוק, שהיה החוק הארוך ביותר שקובל על ידי הפרלמנט הבריטי בשעת קבלתו,[1] הוא פוצל לשני מעשי חקיקה: חוק ממשלת הודו, בעל 321 סעיפים ו־10 נספחים, וחוק ממשלת בורמה, בעל 159 סעיפים ו־6 נספחים.
החוק הורה על פיצול שתי טריטוריות מהודו הבריטית: בורמה הבריטית, דבר שנכנס לתוקף ב־1 באפריל 1937, ומושבת עדן. בנוסף, מחוז ביהר ואוריסה פוצל למחוזות ביהר ואוריסה, ומחוז סינד פוצל מנשיאות בומביי.
החוק הסדיר את צורת הקמתם אספות מחוקקות מחוזיות במחוזות הודו הבריטית, שבחלקם היו גופים מחוקקים שונים קודם לכן, ובחלקן אף הורה על הקמת מועצה מחוקקת כבית עליון. מבני הבחירה לאספות בוסס על ייצוג קבוצתי, כאשר מחוזות הבחירה חולקו לפי קבוצות אוכלוסייה.
החוק יצר מדרג פדרלי בין הממשל המרכזי, שקיבל את האחריות ליחסי חוץ, ענייני צבא, סחר חוץ, דואר וטלגרף ומספר תחומים נוספים, לבין ממשלות המחוזות, שקיבלו את האחריות לענייני הפנים בהן, כמו חוק וסדר, שיטור, ממשל מקומי וחינוך. תחומים מסוימים, נקבעה חפיפה, כאשר הן למחוזות והן לממשל המרכזי ניתנה סמכות לחוקק בהן. לגבי נושאים שלא נכללו במפורש בחוק נקבע כי המושל הכללי של הודו יכריע בהן לגבי הסמכות העליונה בהם.[2]
החוק ביטל את המערך הדיארכי שהונהג במחוזות הודו הבריטית תחת חוק ממשלת הודו, 1919, אשר הקים ממשלות נבחרות בעלי סמכויות לגבי חלק מהאזרחים בעוד המושל היה בעל סמכויות לקבל החלטות באופן ישיר על שאר האזרחים.[3]
התנגדות
הקונגרס הלאומי ההודי קיבל החלטה בדצמבר 1936 השוללת את החוק, שנכתב בפרלמנט הבריטי ולא על ידי תושבי הודו. ההחלטה תבעה כי תוקם אספה מכוננת בהודו שתכתוב את חוקת הארץ.[4]
יישום
חוק ממשלת הודו נכנס לתוקף ב־1937 ולא בוצע במלואו עקב מלחמת העולם השנייה, כאשר בפועל בוצעו רק הסעיפים העוסקים בממשל במחוזות ולא בממשל הפדרלי המרכזי. למרות זאת היה בחוק מספיק כדי להעביר את הודו מחוק ממשלת הודו, 1919 בעלת השלטון המרכזי המודגש, למדינה פדרלית הכוללת את המחוזות בשליטה בריטית ישירה ואת המדינות נסיכותיות הסוזרניות.[5]
החוק הוסיף להוות בסיס חוקתי לדומניונים של הודו ושל פקיסטן שהוקמו ב־15 באוגוסט 1947. בהודו הועברו מספר תיקונים לחוק על ידי האספה החוקתית של הודו,[6] החוק בוטל סופית בהודו על ידי כניסת חוקת הודו לתוקף ב־26 בינואר 1950, על פי סעיף 395 לחוקה.[7]
בפקיסטן שימש החוק כחוקה עד לקבלת חוקת פקיסטן (אנ') הראשונה ב־1956.[8]
תוקפו החוקי של החוק הופקע סופית על ידי החוק לביטול חקיקה סטטורית, 1976 (אנ') של הפרלמנט הבריטי.
קישורים חיצוניים
Government of India Act 1935, באתר ויקיטקסט- Government of India Act, 1935., .legislation.gov.uk
הערות שוליים
- ^ Dietmar Rothermund , Constitutional Reforms versus National Agitation in India, 1900-1950, The Journal of Asian Studies vol. 21, no. 4, 1962, עמ' 518, JSTOR 2050880
- ^ P. N. Masaldan, “The Sphere of Provincial Goverment Under The Government of India Act 1935”, The Indian Journal of Political Science vol. 8, no. 3, 1947,, עמ' 761–6, JSTOR 42743173
- ^ כרך I, Polity & Governance
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית Gurmukh Nihal Singh, The Idea of an Indian Constituent Assembly, The Indian Journal of Political Science vol. 2, no. 3, 1941, עמ' 255–72, JSTOR 42742997 - ^ ד"ר הרנס סינג, החוקה החדשה של הודו, המזרח החדש 2, חוברות 1–4, אוקטובר 1950 / חשון תשי"א
- ^ , K. V. K. Sundaram, et al., “India”, Journal of Comparative Legislation and International Law 33, no. 1/2, 1951, עמ' 135–61, JSTOR 754419
- ^ Constitution of India, s. 395
- ^ Constitution of Pakistan, art. 221
38177118חוק ממשלת הודו, 1935