חוק השירותים הדיגיטליים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית חוק ריקה.

חוק השירותים הדיגיטליים, או ה־DSA, הוא חוק שהתקבל באיחוד האירופי בשנת 2022 במטרה להגדיר את האחריות החוקית של פלטפורמות, משתמשים, וחברות ציבוריות שעוסקים בשירותים דיגיטליים, ולהגן על זכויותיהם של האזרחים גם כאשר הם גולשים באינטרנט.

פרטי החוק

החוק מבחין בין ארבעה סוגים של נותני שירותים דיגיטליים:

  • חברות המספקות "שירותי תיווך" – ספקי שירותי אינטרנט, חברות DNS וחברות נוספות התומכות בתשתית הכללית של האינטרנט.
  • חברות המספקות "שירותי אירוח" – חברות המספקות שירותי אחסון ענן או אחסון אתרים.
  • פלטפורמות מקוונות – בהן בעיקר אתרים המפגישים מוכרים וצרכנים, כמו חנויות מקוונות, פלטפורמות של כלכלה שיתופית, רשתות חברתיות ועוד.
  • פלטפורמות מקוונות "גדולות מאוד" – החוק מחריג פלטפורמות אשר נמצאות בשימוש של למעלה מ־10% מנתח השוק באיחוד האירופי (או למעלה מ־450 מיליון משתמשים), מכיוון שהן מציבות אתגרים גדולים יותר בהפצת תוכן בלתי חוקי או לגרימת נזקים חברתיים.

החוק מחייב את כל סוגי החברות במספר כללים הנוגעים לשקיפות, שיתוף פעולה מול רשויות החוק, והקפדה על זכויות יסוד בסיסיות בעולם המקוון. לצד זאת הכללים המשותפים לכל סוגי החברות, ישנם כללים ייעודיים הרלוונטיים רק לחלק מהסוגים, ביניהם חובת דיווח על עבירות פליליות, איסור פילוח פרסומות לילדים, שיתוף פעולה בעיתות משבר, וכללים המסדירים אילו מידע חייבים ליידע את הגולשים או באילו מקרים יש לבקש את רשותם.

הכללים כתובים כך שעל הפלטפורמות הגדולות ביותר חלים כלל החוקים, והם חלים על החברות מהסוגים האחרים באופן מדורג.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37391529חוק השירותים הדיגיטליים