חוק מאבק בארגוני פשיעה
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 17 ביוני 2003 |
| תאריך חקיקה עברי | התשס"ג |
| חוברת פרסום | מאגר החקיקה הלאומי- הכנסת |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
חוק המאבק בארגוני פשיעה נחקק בעקבות הצורך להילחם בפשע המאורגן בישראל. את הצעת החוק הניע משרד המשפטים והחוק נחקק באופן רשמי בשנת 2003, כאשר מאיר שטרית היה שר המשפטים.
ארגון פשיעה הוא קבוצה של בני אדם מאוחדים או לא מאוחדים שפועלים בתוכנית מאורגנת שנמשכת לאורך זמן ועוברת על עבירות בישראל כגון פשע.
הענישה בארץ שונה בין אדם לאדם לפי תפקידו בארגון: אדם העומד בראש ארגון הפשיעה או פועל כחלק מהארגון כגון: מנהל, מארגן וממן יקבל עונש מאסר של כ-10 שנים, אדם שמנצל את מעמדו בחברה למען פעילויות בארגון יקבל עונש מאסר של כ-10 שנים, אדם שעבר על כל העבירות הקיימות והוא חלק מהארגון יקבל עונש מאסר של כ-20 שנים.[1]
מטרת החוק
מטרת החוק, להילחם בצורה יעילה בפשע המאורגן. בנוסף חוק זה הקל על בית המשפט בהחלטות על רכוש שהושג באופן לא חוקי ונתינת עונשים שונים. החוק בא להתמודד עם התופעות של פשיעה מאורגנת ועם המבנה של ארגוני פשיעה, הגורם לעיתים קרובות קושי בהוכחת הקשר בין ראש הארגון לבין ביצוען של עבירות שנעברו על ידי אחרים.[2]
השפעת החוק
בישראל גאתה בעיית הפשיעה בעקבות כוחן הגובר של משפחות פשע כגון: רוזנשטיין, אבוטבול ויצחק אברג׳יל כמו גם בחברה הערבית ובתפוצת הנשק החם (תקני ולא תקני). הגורם האחראי המרכזי להתמודדות עם הנגע הזה הוא המדינה והמשטרה.
למשטרה אין אמצעים וגיבוי מדיני לבצע מעשים כדי לתפוס ולהרתיע את העבריינים כדוגמה פשיטה על מקומות בהם נמצא הארגון, לעצור את העבריין מעצם זה שהוא עשה עברות לאו דווקא באותו הרגע. בנוסף במקרים רבים אנשי המשטרה חוששים להתעסק עם העבריינים בעקבות איומים על חייהם ועל חיי משפחתם.[3]
לעיתים קרובות העבריינים משחדים את אנשי החוק בכסף, רכוש ועברות נוספות כדי שהעבריינים יוכלו להמשיך לבצע פשע ללא חשש.[2]
פעולות ארגוני הפשיעה
ארגוני הפשיעה עוסקים בעברות על החוק במטרת רווח כספי כגון הברחת סמים מסוכנים והפצתם, הלוואות ב"שוק אפור" וגביית החובות, ניהול בתי קזינו, הימורים, ניהול משחטות רכב והפצת ומכירת החלקים למדינות שונות, גביית דמי הגנה והלבנת הון.
ארגוני פשע שומרים על חשאיות פעילותיהם האסורות אך ארגוני פשע רבים מחזיקים במקביל גם עסקים חוקיים, כגון הימורים מורשים, בנייה והובלת אשפה, שפועלים במקביל ומספקים כיסוי לסחר בסמים, הלבנת כספים, סחיטה וסחר במידע פנים.
ההיסטוריה של החוק
עד שהחוק יצא לפועל היו מספר גדול של הצבעות בעד ונגד החוק. בהצבעה העשירית הצביעו 4 חברי הכנסת בעד החוק ו-33 הצביעו נגד החוק ו-6 נמנעו מהצבעה.
בהצבעה האחרונה לחוק חל מהפך, ו-43 חברי הכנסת הצביעו בעד החוק, ולא היו מתנגדים, וכך החוק יצא לפועל.[4]
קישורים חיצוניים
חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים
- ^ Shachar Eldar, על היקפו של המונח 'ארגון פשיעה' בחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס, 2014-02-11
- ^ 2.0 2.1 עבריינות ואכיפת חוק: תיאוריה, מדיניות, ביקורת, באתר kotar.cet.ac.il
- ^ החרפת נגע הפשיעה והאלימות כבבואה למשבר רב מימדי בחברה הערבית בישראל | 18-1-21, באתר www.idc.ac.il
- ^ חוק מאבק בארגוני פשיעה – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
37989887חוק מאבק בארגוני פשיעה