חוק אפודיקטי

חוק אפודיקטי (מיוונית: αποδεικτικος, אַפּוֹדֵיקְטִיקוֹס, "מוחלט") הוא חוק שאין עליו עוררין. החוק נקרא כך, כיוון שהוא מנוסח בצורת ציווי אבסולוטית, כמו (עשה ואל תעשה). באופן זה, לדוגמה, מנוסחים עשרת הדיברות שמצויים בספר שמות, וכן רבים מחוקי התורה.

דוגמאות

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ" (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"א)
"לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב..." (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב)

השימוש בחוק אפודיקטי מעיד על הקשר פטרוני בין המחוקק לבין הכפופים לחוק: בעשרת הדיברות הקל מבטא את מהות הקשר בין עם ישראל אליו. מהות הקשר המועברת לעם בזמן קבלת הדיברות מנומקת בנימוק במבנה זה: "אני יצרתי אתכם, לא יהיה לכם אלוקים אחרים על פני כי אני הוצאתי אתכם ממצרים...". במתן תורה הקל מצווה על עם ישראל או על אומות העולם, בין השאר, גם ציוויים ללא כל התניה או סיבה נתפסת על הדעת. שלא כמו המצוות "לא תגנוב" ו"לא תרצח", מצוות כגון לא תעשה לך פסל או תמונה הן בעצם מצוות ללא התניה.