חוק אדהולם
חוק אדהולם, שהוצע ונקרא על שם פיל אדהולם (Phil Edholm), הוא חוק המתאר את התפתחות שלושת הקטגוריות של הטלקומוניקציה: תקשורת קווית (נייחת), תקשורת נומדית (אלחוטית נייחת) ותקשורת אלחוטית ניידת. החוק מדבר על קצב השידור של שלושת קטגוריות התקשורת ועל התכנסות שלושת הטרנדים. לפי חיזויי חוק אדהולם, בשנת 2030 יתכנסו התקשורת הנומדית והתקשורת הניידת לאותם קצבי שידור.
הרעיון
חוק אדהולם הוצע על ידי פיל אדהולם מחברת נורטל. הוא צפה מגמה שטכנולוגיות טלקומוניקציה תכפלנה את קצב שידורן כל 18 חודשים, מאז שלהי שנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-2000. החוק דומה לחוק מור, שמציג גדילה מעריכית של צפיפות הטרנזיסטורים בשבבים. הוא גם שם לב שיש התכנסות הדרגתית של טכנולוגיות התקשורת השונות. לפי התחזית, בשנת 2030 יתכנסו טכנולוגיות התקשורת הנומדית (נייחת) והתקשורת האלחוטית (ניידת).
גורמים טכנולוגיים
בשנת 2009, רנוקה פ. ג'ינדל צפה ברוחבי פס של רשתות תקשורת עולות מקצב של ביטים לשנייה לטרה ביטים לשנייה, תוך הכפלה כל 18 חודשים, בהתאם לתחזית חוק אדהולם. ג'ינדל זיהה שלושה גורמים עיקריים שאפשרו את הגדילה המעריכית של רוחב פס תקשורתי[1]:
- MOSFET – ה-MOSFET הומצא על ידי המהנדסים מוחמד מ. אטאללה ודאון קאהנג במעבדות בל בשנת 1959, והוצג לראשונה ב-1960. הוא אבן הבניין הבסיסית של רשתות טלקומוניקציה ומניע את האינטרנט העולמי עם קצבים מהירים והספק חשמלי נמוך. התפתחויות בטכנולוגיית MOSFET הן גורם חשוב בהתפתחות טכנולוגיות תקשורת ובהתאם לחוק אדהולם.
- מערכות לייזר אופטיות – הלייזר הודגם לראשונה בשנת 1960 במעבדת בל על ידי צ'ארלס הארד טואנס וארתור לאורנד שאולוו. טכנולוגיית לייזר עברה הטמעה במערכות מעגלים משולבים מבוססי MOSFET שהובילה לפיתוח מערכות אור-גליות בסביבות שנת 1980. שהוביל להתפתחות מעריכית של רוחב הפס בתחילת שנות ה-80.
- תורת האינפורמציה – בשנת 1948 הגה קלאוד שאנון במעבדות בל את תורת האינפורמציה. היא סיפקה בסיס להבנת משמעויות יחס אות לרעש, רוחב פס ושידור ללא שגיאות בנוכחות רעש בטכנולוגיות טלקומוניקציה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Jindal, Renuka P. (2009), FROM MILLIBITS TO TERABITS PER SECOND AND BEYOND - OVER 70 YEARS OF INNOVATION, events.vtools.ieee.org
34049504חוק אדהולם