חוב פנימי
חוב פנימי הוא חלק מהחוב של הממשלה לנושים, חוב פנימי ביחד עם חוב חיצוני מרכיבים את החוב ציבורי שהוא החוב הכולל של הממשלה לנושים. חובות הממשלה נוצרים עקב העדפה למימון חלק מהוצאותיה בצורה של הלוואה, הלוואה זאת יכולה להתקבל במטבע פנימי השייך לאותה המדינה או במט"ח (השייך למדינות אחרות), החלק מהחוב שהתחייבה הממשלה להחזיר במטבע המקומי הוא החוב הפנימי.
כיוון שחוב פנימי נוצר על ידי הלוואות מן האזרחים (דרך קרנות פנסיה או הבורסה) ועתידו שיוחזר לאזרחים, ראוי לאמור כי "כאומה אנו חייבים את החוב לעצמנו" (אבא לרנר), חוב פנימי לא הופך מדינה לעשירה או ענייה יותר, שכן חובה הפנימי של הממשלה שווה תמיד לאגרות החוב הממשלתיות של אזרחיה - הרואים בו נכס, בדיוק באותו אופן תשלום ריבית על החוב הפנימי (הוצאה של הממשלה) היינו תקבול של האזרח המחזיק באג"ח (הכנסה). נקודה נוספת שיש לעמוד עליה היא שחוב פנימי אינו מגדיל או מקטין את יכולת הצריכה של החברה, החוב הפנימי מפנה את ההון לשימוש שונה.
נהוג להקביל בין חוב ציבורי בכלל לחוב בין אישי, ובפרט למצב של חדלות פרעון שעלול אף להוביל לפשיטת רגל, השוואה זאת היא נכונה בעיקרה בהשוואה לחוב חיצוני שכן במצב זה המדינה בעלת החוב חייבת לפרוע אותו במטבע זר, ולכן היא חייבת להשיג אותו ממקור חיצוני (כאחד האדם) על ידי יצוא, העברות הון, או קבלת סיוע. במקרה של חוב פנימי לא ניתן להגיע לחדלות פרעון, וזאת כיוון שלמדינה שמורה הזכות להדפיס כסף אם היא בוחרת בכך (מה שלא יכול לעשות חייב בחוב בין אישי), יש לציין שמצב של הדפסת כסף רב מידי יכול אף הוא להוביל לרעות אחרות, והעיקרית שבהן היא ירידת ערך הכסף (אינפלציה).
חוב פנימי בישראל
נכון לשנת 2014 85% מחובה של ישראל הוא פנימי[1].
לקריאה נוספת
- אבא לרנר, כלכלת תעסוקה, דרור לנפש, 2011
קישורים חיצוניים
- חוב פנימי - מילון מונחים בנושאי כלכלה
- ההבחנה בין חוב פנימי לחוב חיצוני - ד"ר דוד קליין, נגיד בנק ישראל