חגורות ליון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חגורות הביצורים. באדום החגורה הפנימית ובכחול החיצונית, המאוחרת יותר.

חגורות ליון הן קבוצות ביצורים ומבצרים שנבנו סביב העיר ליון שבצרפת, בין השנים 1830-1890. הביצורים נבנו בשתי טבעות – טבעת פנימית, הכוללת סדרת מבצרים המקושרים בחומה, ומעגל חיצוני, הכולל מבצרים עצמאיים במקומות אסטרטגיים, על דרכים המובילות לעיר ונקודות שטח שולטות. סוגי הביצורים מגוונים וכוללים סוגים שונים של מבנים וחילות, החל מסוללות עפר, דרך מבני סוללות תותחים ועד למבצרים גדולים עם מגדלים וחומות נישאות.

היסטוריה

הטבעת הפנימית

לאחר מהפכת 1830, פירוק שלטון הרסטורציה וסילוק בית בורבון מן השלטון נבחנו מחדש צורכי הביטחון של המדינה. החשש ממתקפה מצד אוסטריה, שהייתה בעלת ברית של הבורבונים, הביא להחלטה לבצר את אזור דרום-מזרח צרפת. למפקד כללי של עבודות ההגנה בליון מונה המרשל איבר רואו דה פלרי (Hubert Rohault de Fleury), ולביצור העיר הוקצב סכום עצום של 10 מיליון פרנק צרפתי לשנים 1831-1839.

השלב הראשון של הבנייה החל ב-1831 וכלל הקפה חלקית של העיר בחומות ובנייה של מבצרים, בשלוש חזיתות מרכזיות: חזית מזרחית גדולה, חזית צפונית שסוגרת את חצי האי עליו בנויה העיר, וחזית מערבית על הדרכים לעבר פנים הארץ. בפרויקט הבנייה העצום הועסקו מעל 20,000 פועלים, רובם מובטלים עד אז, מה שסייע במניעת התקוממויות. מספר התקוממויות של מקומיים פרצו בכל זאת בשנה הראשונה לבנייה, ובחלקן השתתפו גם חיילים. רובן דוכאו במהירות, ועד סוף השנה התייצב תהליך הבנייה. העבודות הורחבו, הופסקו והתחדשו מספר פעמים לאורך 20 השנים הבאות, ועד 1854 נבנו תשעה עשר פרויקטים, מתוכם עשרה מבצרים, שהגנו על שטח שהיקפו עשרים ושישה קילומטרים.

הטבעת החיצונית

בזמן מלחמת פרוסיה-צרפת, בשנת 1870, התגלתה אסטרטגיית הביצורים כבלתי יעילה נוכח שיטות ההתקפה הפרוסיות, הכוללות פשיטות והחרבת הערים הקטנות, ולא מצור או התמודדות ארוכה וקשה עם המבצרים הצרפתיים והערים הגדולות המוגנות. בעיה נוספת הייתה קרבתם של המבצרים לעיר: טווח התותחים הלך וגדל עם הזמן, ולמבצרים הצמודים לעיר לא הייתה יכולת להתמודד עם תותחים שהוצבו במרחק גדול מהם והצליחו לפגוע בעיר. כדי לפתור בעיות אלו החליט בשנת 1874 השלטון, בראשות הנשיא פטריס דה מק מהון, לבנות מערך מבצרים נוסף שיגן על שטחים גדולים ולא על נקודות עירוניות מסוימות. 25 מיליון פרנקים הוקצבו לאזור האלפים, ומחצית מהסכום יועדה לאזור ליון, במטרה לקדם פני מתקפה גרמנית-איטלקית אפשרית מכיוון שווייץ. ארבעה מבצרים נבנו באופן מיידי, ואליהם הצטרפו בשנים הקרובות מבצרים ועמדות תותחים. מבצרי הטבעת החיצונית נבנו במרחק של כעשרה קילומטרים או יותר מהעיר. כל אחד מהם עמד בפני עצמו, אך ניצב במרחק קילומטרים אחדים מחברו, כך שלא יישארו חורים גדולים בטבעת ההגנה. בסך הכל נבנו בטבעת החיצונית ארבעה עשר מבצרים ושבעים עמדות ארטילריה.

אחרית

הרחבת המערכת לא נמשכה זמן רב: שכלולים ושיפורים בהרכב חומר הנפץ ששימש את תותחי התקופה הפכו את הביצורים הבנויים אבן לחלשים ולא עמידים דיים. לאחר עצירה של מספר שנים בבנייה נמצא התחליף, בדמות הבטון המזוין. הביצורים האחרונים שנוספו סביב ליון, עד 1890, כבר נבנו בבטון. למרות השימוש בבטון, השינויים הטכנולוגיים בזירה הצבאית, יחד עם התבססות גבולות מדינות הלאום באירופה, הורידו משמעותית מערכה הצבאי של מערכת המבצרים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חגורות ליון בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0