חברת הרכבות הממלכתית הבולגרית

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית חברה מסחרית ריקה. חברת הרכבות הממלכתית הבולגרית (בבולגרית: Български държавни железници, בקיצור БДЖ, BDZ או BDŽ) הן חברת הרכבות הלאומית של בולגריה שמהווה לחברת התחבורה הגדולה במדינה, הוקמה לראשונה כישות עצמאית ב-1888. מטה החברה ממוקם בבירה סופיה.

מאז שנות ה-90 החברה נתקלה בתחרות רצינית מצד מפעילי תחבורה אחרים. עד שנת 2002 החברה גם החזיקה/ניהלה את תשתית הרכבת במדינה, כאשר על פי תקנות האיחוד האירופי נוסדה חברה ממלכתית נפרדת חדשה, החברה הלאומית לתשתיות רכבת, שהפכה לבעלים של התשתית המסילתית.

בולגריה חברה באיגוד הרכבות הבינלאומי (UIC).

היסטוריה

קו רוסה – וארנה, היה קו הרכבת הבולגרי הראשון, שהחל לפעול ב-1864. ממשלת טורקיה הזמינה עבורה חברה אנגלית בניהולו של ויליאם גלדסטון, פוליטיקאי, והאחים בארקלי, מהנדסים אזרחיים. הקו, שהיה 223 ק"מ אורכו, נפתח בשנת 1866.

בשנת 1870 החל הברון מוריס דה הירש בבניית קו הרכבת קונסטנטינופול - בלובו, שהושלם שלוש שנים מאוחר יותר.

ב-1885 העבירה האספה הלאומית הבולגרית את חוק הרכבת, לפיו מסילות ברזל בבולגריה נחשבו רכוש המדינה והיו אמורות להיות מופעלות על ידי המדינה. בשנת 1888 מפקיעה ממשלתו של סטפן סטמבולוב את קו הרכבת וואקרל – בלובו (שנבנה והופעל בעבר על ידי ויטאליס) והחלה להפעילו. המדינה קנתה את קו הרכבת רוסה - וארנה והחלה להפעילו ב-10 באוגוסט. חברת הרכבת הממלכתית של בולגריה הוקמה, על בסיס קווי הרכבת צאריברוד – סופיה – בלובו ורוסה – וארנה. משרד עצמאי לרכבות, דואר וטלגרף הוקם ב-1912, ואחריו בית הספר לרכבת הממלכתית ב-1923.

ב-1 בינואר 2002, נכנס לתוקף חוק תעבורת הרכבות החדש, שעבר על ידי האספה הלאומית של בולגריה, לפיו החברה פוצלה לשני מפעלים נפרדים: חברת הובלת נוסעים בשם חברת הרכבת הממלכתית ומפעל תשתיות (החברה הלאומית לתשתיות רכבת)

באוקטובר 2010 הוכרז על ארגון מחדש נוסף, כאשר חברת הרכבות הפכה לחברת אחזקות, וכל אחזקותיה הועברו לידי חברות בנות נוסעים ומטענים.^[1]^[2]