ח'ופש
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ח'ופש (במצרית עתיקה: ח'פש) היא חרב חרמש מצרית עתיקה שמקורה במזרח התיכון והופיעה לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה.[1]
בראשית דרכו שומש הח'ופש כנגד המצרים אך עם התקדמות הסחר בין ממלכות המזרח העתיק החלו המצרים לאמץ את חרב הח'ופש כחרב שלהם. מגמה שהגיעה לשיאה בימי הממלכה החדשה.
אורכה של ידית חרב הח'ופש הוא בדרך כלל 18 ס"מ כאשר אורכו של הלהב הוא בדרך כלל 40 ס"מ ומתעקם לצורת מגל לעוד 15 עד 30 ס"מ. דוגמאות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות מראות שהח'ופש הייתה בעלת ידית ליד אחת שממוקמת לפני הלהב כאשר אורכו של הלהב שהיה מחולק לשני חלקים (החלק התחתון אינו מופרד מהידית והחלק העליון דומה למגל) היה כשל שלוש ידיות. שלושת הרבעים התחתונים של החלק העליון מתעקמים לפיתול שטוח שבו מתרחב הלהב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ William J. Hamblin, Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC, Routledge, 2006, p. 71
