זלמן גרינברג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. זלמן גרינברג (בגרמנית: Zalman Grinberg; 4 בספטמבר 1912 - 8 באוגוסט 1983, מינאולה, ניו יורק) היה רופא, שכיהן כיושב ראש הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים (אנ') באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ובאוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.
קורות חייו
גרינברג נולד בליטא. הוא למד רפואה, וקיבל תואר דוקטור לרפואה עם התמחות ברדיולוגיה. בתקופת השואה נכלא במחנה הריכוז דכאו.
לאחר השואה
גרינברג שוחרר בגרמניה, וזמן קצר לאחר המלחמה הגיע למנזר סנט אוטיליין. שם, הצליח להקים בית חולים וגייס אחיות ורופאים מקרב ניצולי מחנות הריכוז.
בהמשך מונה לוועד המרכזי ("צ.ק.") של ניצולי השואה, שישב במינכן. הוא עלה לישראל והיה מנהל בית החולים בילינסון בפתח תקווה. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1955, שם הפך לפסיכיאטר.
חיים אישיים
גרינברג היה נשוי לאווה קליין. נולדו להם שלושה בנים: יאיר, משה ורפי.[1]
הערות שוליים
- ^ Dr. Zalman Grinberg Is Dead; Aided Death-Camp Survivors, The New York Times, August 9, 1983
קישורים חיצוניים
- על פעילותו של גרינברג למען ניצולי השואה לאחר השואה, באתר יד ושם
