זאוויר מרץ
זאוויר מרץ (בגרמנית: Xavier Mertz; 6 באוקטובר 1882 - 8 בינואר 1913) היה חוקר ארצות, מטפס הרים וגלשן סקי שווייצרי, יליד בזל. הוא השתתף במשלחת המזרח הרחוק, רכיב מן השנים 1913-1912 של משלחת אוסטרלאסיה לאנטארקטיקה בהנהגת דאגלס מוסון, שבה קיפד את חייו. קרחון מרץ קרוי על שמו.
חייו
מרץ, בנו של יצרו מכונות טקסטיל, למד משפטים ודיני פטנטים באוניברסיטת ברן, ומדעי הטבע באוניברסיטת לוזאן, שם התמחה בתצורות קרחונים והרים. בתקופת לימודיו, הרבה מרץ לעסוק בסקי, גם בתחרויות לאומיות, ובטיפוס אל רבות מן הפסגות הגבוהות ביותר של הרי האלפים. בראשית 1911 פנה מרץ אל הגאולוג וחוקר הארצות דאגלס מוסון בבקשה לצרפו למשלחתו. מוסון תכנן לצרף למשלחתו רק בריטים ואוסטרלים, אבל מיומנותו של השווייצרי על מגלשי סקי שכנעה אותו לשנות את דעתו ולשלב אותו במשלחת. תחילה עבד כמדריך סקי, אבל באנטארקטיקה עבד עם אדוארד ניניס בטיפול בכלבי ההאסקי הגרנלנדי של המשלחת.
בקיץ 1913-1912 בחר מוסון במרץ ובניניס להילוות אליו בקבוצת המזרח הרחוק. הם השתמשו בכלבים למסע מהיר מבסיס המשלחת בארץ אדלי לעבר אדמת ויקטוריה. אחרי שניניס ומזחלת שנשאה עליה את רוב המזון נבלעו בתוך בתרון במרחק כ-500 ק"מ מן הצריף, החלו מרץ ומוסון לחזור מערבה. כיון שחלק הארי של אספקת המזון אבד עם המזחלת, נאלצו להמית בהדרגה את הכלבים ככדי להזין בבשרם את הכלבים הנותרים ולהשלים את מכסות המזון הזעומות שנשארו להם. מרץ חלה אנושות ומת במרחק 160 ק"מ מן הבסיס, מוסון, שהיה גם הוא חולה אם כי לא במצב אנוש כמו מרץ, המשיך בדרך לבדו. סיבת מותו של מרץ לא נקבעה מעולם בבירור; התאוריה המקובלת היא ששני האנשים חלו בהיפרוויטמינוזיס A (צריכת יתר של ויטמין A)[1] כתוצאה מאכילת כבדי ההאסקי, המכילים כמות גדולה מאד של ויטמין זה. הבעיה הייתה מוכרת אז למספר קטן מאד של אנשים בעולם, בהם בני האינואיטים, שאינם אוכלים לעולם כבד של כלב האסקי, ומוסון ומרץ לא היו מודעים לסכנה. תאוריות אחרות גורסות, שייתכן ומרץ מת משילוב של תת-תזונה, שינוי בדיאטה (בהיותו צמחוני במקור), חשיפה לקור ומתח נפשי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
