ועד העובדים היהודי (ארצות הברית)
 | |
| התאגדות | עובדים |
|---|---|
| שפה רשמית | אנגלית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| משרד ראשי | ניו יורק |
| תקופת הפעילות | 1934–הווה (כ־90 שנה) |
ועד העובדים היהודי בארצות הברית (באנגלית: Jewish Labor Committee - JLC) הוא ארגון יהודי-אמריקאי. הוועד פועל למען זכויותיהם של העובדים ופועל לאיגודם. הוא נוסד בשנת 1934 כתגובה לעליית הנאציזם בגרמניה. כיום עיקר פועלו של הוועד הוא בחיזוק הקשר בין הקהילה היהודית-אמריקאית לאיגודי עובדים בארצות הברית.
המטה הראשי של הוועד נמצא בניו יורק, ובנוסף קיימים סניפים בערים נוספות – בוסטון, פילדלפיה, שיקגו ולוס אנג'לס. בקהילות נוספות בארצות הברית קיימות קבוצות המשויכות לוועד ומתנהלות על בסיס התנדבותי.
היסטוריה
ועד העובדים היהודי נוסד בפברואר 1934 על ידי מהגרים דוברי יידיש. ייסוד הארגון נבע בין השאר מעליית הנאציזם לשלטון בגרמניה. רבים מהמייסדים היו מנהיגים בארגוני עובדים אחרים כגון חוג הפועלים (ביידיש: אַרבעטער רינג) והבונד. מפגש הייסוד התקיים בשכונת הלואר איסט סייד שבמנהטן ובו נבחר הנשיא הראשון, ברוך צ'רני ולאדק (אנ').[1] במפגש זה גם נקבעו פעולות הייסוד של הוועד:
- תמיכה בעבודה יהודית ובאיגודים יהודיים בארצות אירופאיות
- סיוע לארגונים ומחתרות המתנגדים להיטלר ולנאציזם
- עזרה וסיוע לנפגעי הנאציזם
- שיתוף פעולה עם איגודי עובדים בארצות הברית במאבק נגד כוחות אנטי-דמוקרטיים
- מאבק בכוחות אנטישמיים ובהשפעות פשיסטיות בארצות הברית
בשנים הראשונות לקיומו, פעילות הוועד התמקדה בעניינים הקשורים לנאציזם באירופה. הוועד תמך בארגוני עובדים אנטי-נאציים ושלח סיוע למוסדות הקשורים לעובדים יהודיים באירופה. הסיוע התמקד בארגוני פועלים המשויכים לציונות הסוציאליסטית (ארגוני פועלים ציונים-ימניים ארגנו סעד משלהם דרך מוסדות המשויכים אליהם). הוועד עודד וחיזק יוזמות של התנגדות לנאצים בקרב תנועות עובדים והשמאל בארצות הברית וקנדה בפרט, אך גם בקרב הקהילה האמריקאית בכלל.[1] בין הפעולות שאורגנו בתמיכת וועד העובדים היהודים אפשר למנות הפגנות תמיכה המוניות, ובשנת 1936, בשיתוף הקונגרס היהודי האמריקני, אורגן חרם על סחורות ושירותים גרמניים.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה המאמצים התמקדו בהצלת אישים מתחום הפוליטיקה והתרבות היהודית, כמו גם מנהיגי פועלים סוציאליסטים יהודים ושאינם יהודים, אשר היה ברור כי צפוי להם מוות מידי השלטון הנאצי. בעזרת פדרציית העבודה האמריקאית, ועד העובדים היהודיים הצליח להציל יותר מ-1000 בני אדם ולהעביר אותם לארצות הברית או למקום מקלט אחר.
הוועד דגל בשיתופי פעולה עם ארגונים אחרים, אך פעל גם באופן עצמאי בארגון מחאות כנגד הנאציזם. דוגמה לכך הוא קרנבל האתלטיקה העולמי של הפועלים. בשנת 1936 הוועד האולימפי האמריקאי סירב להחרים את אולימפיאדת ברלין. בתגובה לכך, ועד העובדים היהודיים ארגן את הקרנבל אשר התקיים באי רנדל שבעיר ניו יורק. בקרנבל התחרו נציגים של ארגוני עובדים מניו יורק, אתלטים חובבים מרחבי ארצות הברית ואתלטים אשר בחרו שלא להתחרות באולימפיאדה בחסות הנאצים. מושל ניו יורק, הרברט ליהמן, העניק את הפרסים לזוכים. הקרנבל זכה לסיקור עיתונאי רב אשר סייע בהגברת המודעות למה שקורה תחת שלטונו של היטלר ולהתארגנויות אנטי-נאציות במחאה לכך.[1]
פעילות הוועד
בתום מלחמת העולם השנייה, פעילי הוועד הגיעו למחנות העקורים על מנת לסייע לניצולים, תמכו בהקמת בתי ילדים ובהקמה מחדש של מוסדות יהודיים. בשיתוף פעולה עם עיתון הפורוורד וערוץ הרדיו הניו יורקי WEVD, הם הצליחו לעזור לניצולים למצוא בני משפחה או חברים אשר הקשר איתם אבד בעקבות המלחמה.[1]
לאחר מלחמת העלם השנייה, הוועד יזם תוכנית של "אימוץ ילדים". לא מדובר באימוץ משפטי אלא באפשרות לתמוך בילדים החיים באירופה או ישראל. דרך התוכנית הזו אפשר היה לתרום סכום של 300 דולר במהלך שנה, ולתמוך בכלכלת ילד. סניפי איגודי עובדים, חברות או אנשים פרטיים יכלו לתרום דרך תוכנית "האימוץ". בצורה זו, הוועד הצליח לתמוך באלפי ילדים עד לשנות ה-50 של המאה ה-20.
הוועד היה אחד הארגונים המייסדים של המועצה היהודית הכללית. ארגון זה לא האריך ימים. כמו כן, הוועד סייע גם בהקמת ה – National Community Relations Advisory Council. ארגון זה שינה את שמו ל-Jewish Council for Public Affairs.[2]
תחום פעילותו של הוועד לאורך השנים התמקד בעיקר בייצוג אינטרסים יהודיים במסגרת תנועות וארגוני פועלים אמריקאים, ובייצוג האינטרסים של הפועלים בקרב הקהילה היהודית-אמריקאית.
הוועד פועל בשיתוף פעולה עם פדרציית העבודה האמריקאית – ארגון הקונגרס התעשייתי (AFL-CIO) מאז ייסוד הפדרציה בשנת 1956. הוועד משתף פעולה ומקבל תמיכה ממגוון של ארגוני עובדים בארצות הברית.
הוועד מורכב ממגוון של קבוצות אידאולוגיות אך קו הפעולה שלו מונע מפרגמטיות ולאו דווקא מאידאולוגיות ופילוסופיות יהודיות. אמנם בשנותיה הראשונות היה ל"בונד" השפעה גדולה על הוועד, החל מ-1948 הוועד מוביל קו חיובי כלפי מדינת ישראל.[2]
לאחר שבתחילת דרכו הוועד התמקד במאבק בנאציזם ובסיוע והצלה מאירופה תחת השלטון הנאצי, בשנות ה-50 של המאה ה-20 ההתמקדות עברה לפעילות בתחום האפליה נגד עובדים ופועלים אמריקאים. הוועד הקים יותר מ-24 וועדים מקומיים שיאבקו נגד חוסר סבלנות ודעות קדומות בארצות הברית וקנדה. וועדים אלו היוו בסיס למחלקת זכויות אזרח של ארגון AFL-CIO.
הוועד המשיך להתפתח לאורך השנים וכיום הוא נמנה בין הארגונים אשר ביססו רשת קשרים יהודיים-קהילתיים חזקים, בנוסף לקשר ולבסיס החזק שלהם עם ארגוני הפועלים האמריקאים.[3]
ב-1985 הוועד העביר כ-800 ארגזים אשר הכילו דו"חות, מסמכים, תכתובות, תמונות וסרטים, לארכיון רוברט פ. וגנר אשר ממוקם בעיר ניו יורק. החומרים הללו מכסים את פעילות הוועד בין השנים 1934–1980.[4]
פעילות בתחום זכויות אזרח
הוועד שימש בתפקיד מרכזי בקמפיינים למען חקיקה בתחום זכויות אזרח ובוועידת המנהיגות לזכויות אזרח וזכויות אדם (אנ'). פעילי הוועד השתתפו, בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-, במצעדים למען שוויון וזכויות אדם.
מכיוון שהוועד נהנה מהאמון של ארגונים שונים: ארגוני פועלים, ארגונים של הקהילה האפרו-אמריקאית, כנסיות והקהילה היהודית, הוא התבקש לארגן פעולות מקומיות למען זכויות אזרח בערים שונות ברחבי ארצות ברית.
בתקופה זו של פעילות למען זכויות אזרח שוות לכל אזרחי ארצות הברית, הוועד סייע והיה שותף למספר יוזמות והצלחות. ביניהם הקמת איגוד העובדים United Farm Workers, העברת החוק לתעסוקה הוגנת בקליפורניה ותמיכה והשתתפות במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. הסניפים הקנדיים של הוועד היו פעילים מרכזיים בתחום זכויות האזרח בקנדה ותרמו רבות בתחום, לא רק בקרב תנועות הפועלים.
בנוסף לפעילות הוועד בתחום זכויות אזרח והתנגדות לאפליה נגד הקהילה האפרו-אמריקאית, הוא פעל למען זכויות האזרח של יהודי ברית המועצות אשר סבלו מאפליה. הוועד פעל להעלאת דעת הקהל בסוגיה זו. בתחילת הדרך הוועד פעל להעלאת המודעות לגורלם של יהודי ברית המועצות בקרב הקהילה דוברת היידיש בארצות הברית ובקרב תנועת הפועלים האמריקאית.
הוועד הציג לקונגרס העולמי של ה- International Confederation of Free Trade Unions דו"ח שעסק באפליית יהודי ברית המועצות. ארגון זה נרתם למשימה והגיש דו"ח בנושא לאו"ם. זאת הייתה הפעם הראשונה שהאו"ם התייחס לבעיית יהודי ברית המועצות. בשנים שלאחר מכן מדינת ישראל וארצות הברית, וארגונים יהודיים שונים החלו לעסוק בנושא ולוודא שהוא מגיע לדעת הקהל העולמית. יוזמה נוספת נעשתה בשנות ה-80 של המאה ה-20, אז הוועד הקים מועצת איגוד מקצועי למען יהודי ברית המועצות בראשותו של ליין קירקלנד (אנ'). דרך מועצה זו, איגודי עובדים אמריקאים יכלו "לאמץ" 'סירובניקים' ולדרוש זכויות עבור היהודים.[1]
ראו גם
לקריאה נוספת
- The Time is Now: Report on Activities, Anti-Discrimination Department. Jewish Labor Committee. 1951
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 The Jewish Labor Committee Story
- ^ 2.0 2.1 Jewish Labor Committee
- ^ Jewish Labor Committee History | Labor and the Holocaust |, The Holocaust History - A People's and Survivor History - Remember.org (באנגלית)
- ^ Arieh Lebowitz, THE JEWISH LABOR COMMITTEE: PAST AND PRESENT, Shofar Vol. 12, No. 3 (Spring 1994)
27218193ועד העובדים היהודי (ארצות הברית)