ועד קהילות ליטא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ועד המדינה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ועד קהילות ליטא
פעילות המוסד המרכזי העליון של יהדות ליטא
מדינה ליטא
תקופת הפעילות שפ"ג–תקכ"ד
נוצר מתוך ועד ארבע ארצות

ועד קהילות ליטא (כונה גם ועד הקהילות הראשיות דליטא, או ועד המדינה) הוא שמו של גוף מנהלתי אשר שימש במשך כ-140 שנה, בין השנים שפ"ג-תקכ"ד, כמוסד המרכזי העליון של יהדות ליטא. בעת הקמתו החליף המוסד את ועד ארבע ארצות, והוכר על ידי שלטונות האיחוד הפולני-ליטאי כאחראי לגביית המסים מכלל הקהילות היהודיות ומסירתם לשלטונות המתאימים, בנוסף היה בעל סמכות לשיפוט פנימי בכל הנוגע לתשלום המיסים. הוועד סיגל לעצמו את תפקיד ייצוג הקהילה היהודית בליטא מול השלטונות. הועד זכה גם לסמכות ציבורית פנימית לתקן תקנות בענינים רוחניים, בעניני ממונות ובהנהגת הקהילות. לעיתים היו מתאספים בוועד גם דיינים מקהילות שונות בכדי לדון בסכסוכים בין קהילות.

רקע

מעת הקמת ועד ארבע ארצות בשנת ר"פ (1520) עד שנת שפ"ג (1623) הורכב הועד מנציגי כל ה"ארצות" שהרכיבו את פולין באותה תקופה. הארצות הכלולות בוועד השתנו עם שינויי הגבולות והשטחים שעליהם שלטה פולין. עם הארצות בתקופות השונות נמנו: פולין גדול, פולין קטן, רייסין (רוסיה האדומה שמאוחר יותר כונתה גליציה המזרחית, ומחוז חמלניצקי), ווהלין, ליטא, וילנה, עיר-מדינה עצמאית באותה התקופה.

שמו של הוועד שונה מספר פעמים בהתאם למספר הארצות אשר היו חברות בו, וכך השתנה שמו תדיר מ"ארבע ארצות" ל"חמש ארצות" ואף ל"שלש ארצות"[1]. רק לאחר פרישתה של ליטא מהוועד בשנת שפ"ג (1623) הוחלט על קביעת השם "ועד ארבע ארצות" ללא קשר למספר הארצות החברות בו בפועל. הועד היה מתכנס בלובלין בתקופת היריד השנתי, ושם היו מתוועדים נציגי כל הקהילות.

הקמת ועד קהילות ליטא

בשנת שמ"א (1581) הפריד הסיים של הממלכה המאוחדת בין יהודי פולין (גדול וקטן, רייסין וווהלין) ליהודי ליטא וקבעו להם שיעורים נפרדים למיסים. יהודי ליטא טענו שלא ניתן להעריך אותם לפי הערכת יהודי פולין העשירים יותר, ולכן הקימו בשלהי שנת שפ"ג (1623) ועד מיוחד שיטפל מול השלטונות בנושא המסים והתשלומים של יהודי ליטא. הוועד לא כלל בתחילה את קהילת וילנא, שנחשבה כ"ארץ" בפני עצמה ויוצגה בנפרד ב"ועד ארבע ארצות".

החוקרים נחלקו בשאלה מתי הוקם הוועד הליטאי והאם ומתי נפרד מוועד הארצות. לפי שמעון דובנוב ועוד, נפרד עם הקמתו בשנת שפ"ג הוועד הליטאי משאר ארבע הארצות, והתנהל מאז בעצמאות[2]. אך לפי אברהם אליהו הרכבי ישראל היילפרין, נוסד הוועד הליטאי הרבה לפני ייסוד "ועד ארבע ארצות", וכבר פעל עוד לפני האיחוד הפולני-ליטאי, ואף לאחר האיחוד הוא פעל בנפרד, אך לצד זאת השתתף לעיתים בועד ארבע ארצות, דבר שלא השתנה גם לאחר שנת שפ"ג. לדעתם נותר הוועד הליטאי תחת השפעת "ועד ארבע ארצות" עד לפירוקו[3].

יחסיו עם ועד ארבע ארצות

אף לפי דובנוב, עבד הוועד הליטאי בשיתוף פעולה לאורך השנים עם ועד ארבע ארצות, בנושאי גג שנגעו לכלל היהודים בממלכה. לפעמים אף השתתפו נציגי הוועד הליטאי בכינוסי ועד ארבע הארצות בלובלין, ולעיתים היו נפגשים ראשי שני הוועדים בלטשלנא הסמוכה ללובלין כדי לסכם ביניהם דברים שונים[4].

במהלך הפרישה התגלע סכסוך בין הוועדים על קהילת טיקטין ושאר חבל פודלסיה, שהיהודים שם היו ליטאים[5], אך מבחינת הממשל היה זה חלק מפולין[6]. לבסוף החליטה קהילת טיקטין להישאר תחת ועד ארבע ארצות, אך חלק מסביבתה, כמו קהילת זבולדוב, סופחה לתחומה של גרודנה, סיפוח שבקהילת טיקטין לא הסכימו לו[7].

מספר פעמים היה דין תורה בין הוועדים אודות הוצאות שהוציא ועד ארבע ארצות לביטול גזירות מסוימות,[8] ודיינים מהקהילות הראשיות של הוועדים היו מכריעים יחד על הסכום שהוועד הליטאי אמור להשתתף בהוצאות אלו.

מבנה ופעילות הוועד

את הוועד הרכיבו בתחילה 3 קהילות ראשיות: קהילת בריסק, קהילת גרודנא וקהילת פינסק, יחד עם 50 קהילות קטנות בסביבתן. בתחילה סופחו 30 קהילות קטנות לבריסק, 7 קהילות קטנות בצפון מערב ליטא לגרודנה, ו-8 קהילות קטנות בדרום מערב ליטא לפינסק. בשנת תי"ב (1652) הצטרפה קהילת וילנה לוועד הליטאי, אך רק בשנת תמ"ז היא שודרגה למעמד קהילה ראשית[9][10]. בשנת תנ"א קיבלה גם קהילת סלוצק מעמד קהילה ראשית, ומכאן ואילך היו בוועד 5 קהילות ראשיות.

המשתתפים בכינוסי הועד היו רבני כל אחת מהקהילות הראשיות ועוד מספר ראשי קהל של הקהילות[11]. עד שנת תמ"ז היתה לוילנא הקצאה פחותה של מושבים באסיפה שלא כללה את האב"ד[12]. נציגים של קהילות אחרות היו יכולים לטעון באסיפה בענינים פיסקאלים הנוגעים להם.

בט' באלול התכנס הועד לראשונה בבריסק, ותיקנו כמאה תקנות מחייבות. הכינוס היה בבריסק, מקום מושבו של רבי מאיר ואהל, ממייסדי הוועד, בשל זקנותו. לאחר פטירתו, החל משנת שפ"ח, התקיימו כינוסי הועד במקומות שונים. רוב הכינוסים היו בגליל בריסק, אך היו גם היו חמשה כינוסים בחאמסק שבגליל פינסק, שמונה כינוסים בגליל הורודנא[13], פעם אחת בגליל וילנא ובפעם האחרונה בסלוצק. כינוסי הועד היו ללא זמן קבוע ונמשכו עד 6 שבועות כל כינוס, ותוכנם נרשם ב"פנקס המדינה". הפנקס הוא מפנקסי הקהילות היחידים שהשתמרו וקיימים בשלמותם[2][14].

בין השאר טיפל הועד בבעיות הקהילתיות: סדרי הבחירות, מינוי בעלי תפקידים, הקמת בתי דין קהילתיים, חלוקת פנימית של מיסים בין קהילות. כמו כן בסדרי המסחר: פיקוח על מסחר הוגן ומניעת תחרות לא ראויה, חכירות ומכסים. כמו כן חייבו את רבני הקהילות לעסוק בחינוך הילדים לתלמוד תורה, ולהקים ישיבות לצעירים ומבוגרים. כן קבעו לעיתים תקנות המגבילות את הבנות והנשים להתקשט יותר מכפי יכולת משפחתן.

הועדים הגליליים

בנוסף לועד המרכזי, היו ועדים גליליים לכל קהילה ראשית, יחד עם הקהילות הכפופות לה. בשנת תנ"א, בעקבות אי ההכרה בדרישתם של קהילת מינסק לקבל גם היא מעמד קהילה ראשית, פרשו קהילת מינסק והקהילות שבגלילותיה מועד קהילת בריסק והקימו ועד גלילי נפרד. במשך הזמן פרקו עוד קהילות מעליהם את עול קהילת בריסק כך נפרדו גלילות זאמוט, נובהרדוק[15] ופולוצק. גם הקהילות הכפופות לוילנא הקימו גליל נפרד בראשות קהילת סמורגון. לבסוף התחלקה מדינת ליטא לעשר גלילות[16].

בנוסף לועדים הגליליים היתה כפופה למדינת ליטא גם מדינת רוס הכוללת קהילות מוהילב, ויטבסק והקהילה הראשית שקלוב. למדינת רוס היה ועד עם תקנות משלו, והוועד חילק בין הקהילות את ההשתתפות בעול המיסים של מדינת רוס, כפי שקצב עליהם ועד ליטא.

פירוק הוועד

באמצע המאה ה-18 הלכה והצטמצמה פעילות הוועד, כתוצאה מהיחלשות השלטון המרכזי בפולין, וחוסר היכולת של הוועד להגן על הקהילות הקטנות מהשליטים המקומיים שניצלו את חולשת השלטון המרכזי.

בשנת תקכ"א (1761) התכנס הוועד בפעם האחרונה בסלוצק, ומאז חדל הוועד מלתפקד, אך הוא פורק רשמית רק בשנת תקכ"ד (1764), עת החליט השלטון הפולני על הפסקת גביית המיסים על ידי הוועדים, וגביית המיסים מהיהודים באופן ישיר כפי שנגבו המיסים מכלל האוכלוסייה. אחת הסיבות הייתה הטענה כי הוועדים נוטלים לעצמם ולצרכיהם נתח גדול מדי מהמיסים שנגבו ולכן גביה ישירה תעשיר את קופת האוצר הפולני יחסית למצב הקיים.

אולם במקרים חשובים בהם היה על הקהילות הגדולות להופיע כמאוחדות, כמו בשנת תקנ"א (1791) למשל, אז פרסמו הקהילות כרוז משותף המתרים לטובת שתדלנות בסיים הפולני[17].

האוטונומיה של הקהילות עצמן נשארה עד לאחר הכיבוש הרוסי אז בוטלה ההכרה ביהודים כקהילה נפרדת.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ לצורך זה לא נחשבה וילנה כ"ארץ" נפרדת.
  2. ^ 2.0 2.1 שמעון דובנוב (עורך), פנקס המדינה של ועד הקהילות הראשיות במדינת ליטא, קובץ תקנות ופסקים משנת שפ"ג עד שנת תקכ"א, ברלין תרפ"ה, במבוא.
  3. ^ שמואל ספקטור, ועד יהודי ליטא, בתוך "יהדות ליטא - א" (ספר קהילה), תל אביב תש"כ, עמ' 125
  4. ^ בית ישראל בפולין בהוצאת ישראל היילפרין.
  5. ^ קהילת טיקטין הוקמה בהתחלה על ידי יהודים מגרודנא ואף לפני שגדלה ונעשתה עצמאית היתה כפופה לקהילת גרודנא
  6. ^ לפני איחוד לובלין היתה פודלסיה חלק מליטא.
  7. ^ גם לפינסק היה סכסוך גבולות עם ווהלין
  8. ^ שמעון דובנוב (עורך), פנקס המדינה של ועד הקהילות הראשיות במדינת ליטא, קובץ תקנות ופסקים משנת שפ"ג עד שנת תקכ"א, ברלין תרפ"ה
  9. ^ מפורט יותר בערך יהדות וילנה.
  10. ^ שמעון דובנוב (עורך), פנקס המדינה של ועד הקהילות הראשיות במדינת ליטא, קובץ תקנות ופסקים משנת שפ"ג עד שנת תקכ"א, ברלין תרפ"ה, במבוא.
  11. ^ מלכתחילה היו שלשה ראשי קהל מכל קהילה, אך לאחר צירוף וילנא וסלוצק הוחלט שיהיו רק שני ראשי קהל מכל קהילה.
  12. ^ מפורט יותר בערך יהדות וילנה.
  13. ^ מתוכם פעמיים בזבולדוב השנויה במחלוקת.
  14. ^ הפנקסים שבידינו הם מקהילות וילנא הורודנא ובריסק.
  15. ^ כולל קהילות קלצק ולכוביץ.
  16. ^ יהדות ליטא - א (ספר קהילה), תל אביב תש"כ, עמ' 37
  17. ^ יהדות ליטא - א (ספר קהילה), תל אביב תש"כ, עמ' 59
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ועד_קהילות_ליטא&oldid=2532020"