ועדת אלמוג

ועדת אלמוג הייתה צוות חקירה בראשות האלוף במיל' דורון אלמוג שבדק את הגורמים לאירוע חטיפת החיילים ב-12 ביולי 2006 בגבול הצפון. הוועדה מונתה על ידי הרמטכ"ל דאז רא"ל דן חלוץ ב–18 בספטמבר 2006.

תוצאותיו המיידיות של אירוע זה היו הצלחת החזבאללה לחטוף את חיילי המילואים רס"ל אהוד גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב, להרוג שלושה חיילים ולפצוע שני חיילים נוספים. בהמשך ישיר לאירוע זה נהרגו ארבעה חיילי צוות טנק כתוצאה מהתפוצצות מטען גחון רב עוצמה במאחז "כיפת הדגל" של החזבאללה, בעקבות ניסיונם לסכל את החטיפה.

ועדת אלמוג התמנתה לאחר שהרמטכ"ל דאז רא"ל דן חלוץ לא קיבל את מסקנותיו של צוות בראש תא"ל אבי אשכנזי. המנדט שקיבלה ועדת אלמוג היה להרחיב את הבדיקה, מעל ומעבר לעוצבת הגליל, לכיוון פיקוד הצפון והמטכ"ל. ועדת אלמוג מיקדה את עבודתה בשני צירים – המודיעיני והמבצעי – תוך התמקדות בהערכות הדרגים הצבאיים השונים להתממשות איום החטיפה בשלושה קבועי זמן – טרום החטיפה, במהלכה, ולאחריה.

דרכי פעולת הוועדה:

• לימוד מעמיק של תחקירי אירועי חטיפה שהתרחשו בעבר, בהם התחקיר שבוצע על ידי אלוף (מיל') יוסי פלד ביחס לחטיפת שלושה חיילי צה"ל ב-7 באוקטובר 2000 בגזרת הר-דב והתחקיר שבוצע על ידי אלוף (מיל') גיורא איילנד הנוגע לחטיפת החייל גלעד שליט בגזרת כרם-שלום (עזה) ב-25 ביוני 2006.
• בחינת מאפייני כלל האירועים המרכזיים שהתרחשו בגזרת עוצבת הגליל מאז יציאת כוחות צה"ל מלבנון (24 במאי 2000) בדגש על אירועי חדירת מחבלים לשטח ישראל מלבנון בחמש השנים שקדמו לחטיפת גולדווסר ורגב.
• בחינת סיכומי הביקורות שנערכו בעוצבת הגליל וביחידות הכפופות לה על ידי המטה הכללי בשלוש השנים שקדמו לחטיפה.
• לימוד התפיסות המבצעיות, סיכומי הערכות מצב במטכ"ל בפיקוד הצפון ובעוצבת הגליל והפקודות שביטאו אותן
• ביצוע ראיונות עם 20 מפקדי-גדודים שיחידותיהם ביצעו פעילות תעסוקה-מבצעית בגזרת עוצבת הגליל משנת 2002 ואילך.
• ביצוע ראיונות עומק עם מפקדים בדרגים השונים בעוצבת הגליל ועם בכירים באמ"ן (בהווה ובעבר) ובמטכ"ל.

מסקנות הוועדה

מסקנתם העיקרית של חברי ועדת אלמוג הייתה כי ניתן היה למנוע את חטיפתם של רס"ל (מיל') אהוד גולדווסר וסמ"ר (מיל') אלדד רגב, כיוון שהאוגדה והכוחות שפעלו בגזרה היו אמורים להיות יותר ערניים ועם התייחסות מבצעית שונה לחלוטין ממה שהתרחש בפועל, עקב נחיתותו הטופוגרפית של הציר בו נחטפו. בנוסף, סוגיית האזורים המועדים לחטיפה לאורך גבול לבנון הוארה כבר בעבר על ידי צוות תחקיר בראשות האלוף (במיל') יוסי פלד, שבחן את אירוע חטיפת שלושת חיילי צה"ל בהר דב ב-7 באוקטובר 2000. אזורים אלו כונו נת"מ – נקודת תורפה מבצעית, ולגביהם נדרשה הערכות מבצעית מיוחדת הנובעת הן מלקחי העבר והן מתורת הלחימה של צה"ל באשר למעבר שטח נחות. הטענה המרכזית של ועדת אלמוג הייתה שלו נקטה האוגדה ב"קו דיווח 105" בהערכות מבצעית שונה, ניתן היה למנוע את התוצאות הקשות.

בהמשך ישיר לדברים אלה, הצביעו חברי הוועדה על התפיסה השגויה שהתקיימה באוגדה לפיה לפני כל התארגנות חזבאללה לבצע פיגוע – בדגש על חטיפה – תבוא התרעה מודיעינית מקדימה. בהקשר לזאת הצביעה הוועדה על ממצאי תחקיר אלוף (מיל') יוסי פלד בו נקבע במפורש כי פעולות ביטחון שוטף (בט"ש), מבוססות במהותן על עשייה ללא מודיעין. לפיכך, לא קבלה ועדת אלמוג את הטענה לפיה הגורם המרכזי לתוצאות האירוע שהתרחש ב-12 ביולי 2006 בקו דיווח 105 היה כשל בהעברת ההתרעה המודיעינית למפקדת האוגדה. לאור כל הנ"ל ובדומה למסקנות התחקיר המוקדם שערך תא"ל אבי אשכנזי, הצביעו גם חברי ועדת אלמוג על כשלים בתפקוד עוצבת הגליל ומפקדים בכירים בה תוך שהם קובעים שהחטיפה נבעה מתוך כשל מקצועי ומנהיגותי חריף ביותר ברמת האוגדה והעומד בראשה. בהתאם למנדט שניתן להם, הרחיבו חברי הוועדה את בדיקתם והוסיפו ביקורת על תפקוד דרגי הפיקוד הבכירים בצה"ל והעומדים בראשם: המטכ"ל ואגפיו (בהם עוצבה למעשה ואושרה תפיסת ההגנה בגבול הלבנון, המבוססת על "הכלה" והעדר יוזמות מספיקות במישורים המבצעי והמודיעיני), זרוע היבשה ופיקוד הצפון.

יש לציין, כי מסקנות אלה לא התקבלו על ידי צוות אלופים בראשות הרמטכ"ל שביצעו שימוע לתא"ל גל הירש טרם שסיים את תפקידו באוגדה. תוצאות השימוע קבעו כי בדו"ח ועדת אלמוג "לא ניתן ביטוי של ממש לאותם אילוצים קשים ששררו בגזרה" (מתוך ספרו של הירש). תוצאות השימוע ביטלו בעצם את מסקנות ועדת אלמוג. בספרו של גל הירש מצוין כי מסמך סיכום השימוע לא אושר לפרסום עד עצם היום הזה והוא מסווג כסודי ביותר.

מסקנות הוועדה הוצגו לפורום מטכ"ל לראשונה ב-12 בנובמבר 2006 ולאחר קבלת דגשים והערות מהרמטכ"ל, ביצעה הוועדה השלמות לעבודתה והגישה לרא"ל חלוץ מסמך מסכם סופי ב-15 בדצמבר 2006. כתוצאה מעבודת הוועדה ובהמשך למסקנותיה המליץ האלוף (מיל') דורון אלמוג לרמטכ"ל לא לקדם עוד את תא"ל גל הירש, ואף למנוע ממנו לשמש בעתיד בתפקיד פיקודי. הירש כותב כי שבוע קודם להצגת המסקנות למטה הכללי, הודיעו האלוף במיל' אלמוג כי עליו לסיים את שירותו בצה"ל, וכתוצאה מלחצים שהופעלו בשבוע שלאחר מכן, שינה אלמוג את דרישתו ודרש לשלול ממנו תפקידים פיקודיים בעתיד (מה שלא התממש בסופו של דבר). במסמך סיכום השימוע לעומת זאת, קבע הרמטכ"ל חלוץ כי הירש אינו פסול לפיקוד. עובדה זו פורסמה גם ביום ה-07/06/2010 על ידי אמיר אורן בעיתון הארץ: "הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף אביחי מנדלבליט, אמר לאחרונה כי משום חלוף הזמן ונסיבות התפטרותו של הירש, להבדיל מהדחה, אין הירש פסול לפיקוד צבאי כהמלצת אלמוג". המלצות דומות הוגשו לרמטכ"ל ביחס לשני קצינים בכירים נוספים באוגדה. כשהובהר לתא"ל הירש כי הוא מורחק לצמיתות מתפקיד פיקודי וכי הוא אינו מקבל גיבוי מצד הרמטכ"ל, נאלץ הירש לסיים את שירותו בצה"ל.

ועדת וינוגרד קראה בין השאר גם את דו"ח ועדת אלמוג וקבעה בין דברים את הדברים הבאים: למרות שינויים שניסה תא"ל הירש לבצע בתפיסה ההגנתית של עוצבת הגליל, בסופו של דבר לא התקיימה הפעילות המבצעית בשטח במתכונת שיכולה הייתה לסכל פעילות עוינת: ”תא"ל גל הירש, מפקד עוצבת הגליל, ניסה לשנות את התפיסה האמורה על ידי הכנתה של תוכנית חדשה – הגנתית. דא עקא, שהצלחת התוכנית הייתה תלויה במשמעת, תרגול ובקרה. ספק רב בעינינו, לאור העדויות והמסמכים שהובאו בפנינו, אם אלו יושמו. בהיעדר ביקורת ותרגול, הייתה התוצאה שחיקה בערנות הכוחות ובהכרתם את הפקודות והנהלים” (סעיף 44 עמוד 45 בדו"ח וינוגרד). לעומת זאת, קבעה גם הוועדה כי: ”לא ראינו בליקויים שהתגלו טעמים מספיקים לייחד את מי שהיה מעורב באירוע מכלל האנשים, הגורמים והתהליכים שהפכו את מימוש תרחיש החטיפה לכמעט בלתי נמנע", "איננו רואים בהורדת הכוננות ליקוי או כשל של מי מהמפקדים או מאנשי המודיעין. אי אפשר להשאיר רמת כוננות גבוהה ללא הגבלת זמן”.

ביקורת

במספר התבטאויות בספרו "סיפור מלחמה סיפור אהבה" תיאר תא"ל גל הירש, מי שהיה מפקד עוצבת הגליל במלחמה, את עבודת ועדת אלמוג כשטחית, חסרה ופגומה, עוד טען הירש כי הוועדה פעלה מתוך אג'נדה מוקדמת, וכי לא ביצעה את מלאכתה נאמנה. טענותיו כי דו"ח הוועדה פסול משפטית, התקבלו על ידי הפצ"ר, ובהמלצתו נקבע כי יבוצע לתא"ל הירש שימוע מיוחד בראשות הרמטכ"ל וצוות אלופים.

הוועדה הורכבה בעיקרה מאנשי מודיעין בראשותו של תא"ל (מיל') פנחס בוכריס. במסקנות הוועדה לא זוהה כל כשל מודיעיני. סוגיה זו עומדת בסתירה לפרסומים שונים אודות קיומו של מידע מודיעיני שלא הועבר לעוצבת הגליל ולפיקוד הצפון ערב החטיפה. בספרו, "סיפור מלחמה סיפור אהבה", מתאר תא"ל גל הירש את הכשל המודיעיני ואת האופן בו בחרה וועדת אלמוג להתעלם מקיומו: "אבי (קמ"ן האוגדה) עבר איתי על פרטי מידע רבים. כל אחד מהם זיעזע אותי בפני עצמו. הכרתי את סוג החומר הזה. הוא חיוני! לוּ הייתה בידי אפילו ידיעה אחת מכל אלה, לא הייתה הכוננות יורדת. לא היו נפתחים הכבישים לתנועה באזור. ממילא לא יכולה הייתה החטיפה להתרחש. הסתחררתי לרגע".

ב-8 ביוני 2010, פרסם עמוס הראל מעיתון הארץ, כי "אלמוג חיפש עריפת ראשים שתזעזע את המערכת הצבאית. מסקנותיו אכן הביאו להתפטרותו של תא"ל הירש, ובעקיפין גם להתפטרות חלוץ".

קישורים חיצוניים

• עמוס הראל, המשט לעזה | גיורא איילנד - האיש הנכון, בזמן הנכון, באתר הארץ, 8 ביוני 2010
• אמיר אורן, המשט לעזה | החבר של אשכנזי שיזכיר לכולם את שליט, באתר הארץ, 7 ביוני 2010
• אמיר אורן, רמטכ"ל ליום אחד, הארץ, ‏ 17/11/06.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33140032ועדת אלמוג