ולדימיר פיליפוב
 | |
| פיליפוב, 1914 | |
| פטירה | 1 בספטמבר 1923 |
|---|---|
ולדימיר גברילוביץ' פיליפוב (ברוסית: Владимир Гаврилович Филиппов; 15 ביולי 1863 – 1 בספטמבר 1923)[1] איש רשויות אכיפת החוק של האימפריה הרוסית, ששימש בשנים 1903–1915 כראש משטרת הבילוש הפטרבורגית.[2]
ביוגרפיה
ולדימיר פיליפוב נולד בשנת 1863 למשפחתן של פקיד ממשלתי בסנקט פטרבורג. הוא סיים את לימודי המדעים באוניברסיטת סנט פטרבורג בשנת 1889, ולאחר מכן נכנס לשירות במשרד המשפטים של רוסיה.
בשנים 1889—1891 כיהן כעוזר חוקר בצארסקויה סלו, בשנים 1891—1893 היה חוקר במחוז אורנבורג ובשנים 1893—1900 שימש תחילה כחוקר ואז כסגן התובע בראדום שבממלכת פולין.
בשנת 1900 עבר פיליפוב ממשרד המשפטים למשרד הפנים. מאז שנת 1900 כיהן פיליפוב בממשלת העיר סנקט פטרבורג, היה ראש לשכת ראש העיר, ומאוחר יותר הפך לפקיד למשימות מיוחדות תחתיו.
הוא היה נשוי לבתו של היועץ הטיטולארי, ורה קונסטנטינובנה פיליפובה (איוואנובה לפני נישואיה), נולדו לו שני ילדים: ולדימיר (יליד 1893) וורה (ילידת 1897).[3]
ב-15 בפברואר 1903 מונה פיליפוב לראש משטרת הבילוש בסנקט פטרבורג.[3] הוא בנה מחדש את פעילות משטרת הבלשים: שליטה שיטתית מאורגנת בפעילות של כל אחד מחבריה; הציג אמצעי חיפוש מבצעיים רחבי היקף למניעת פשעים; הקים יחידת חובה למענה מהיר לפשע שבוצע; הציג שיטות מדעיות לחקירה פלילית (רישום עבריינים, צילום מבצעי, בחינת תמונות).[4] בתפקידו זה הוא ארגן "חוליות מעופפות" כדי להילחם בפשע ולסייר ברחובות פטרבורג הבירה.[5] בשנת 1905 צוות משטרת הבילוש כלל 158 אנשים (70 הושאלו לצורך שמירת הסדר הציבורי). קיבל משכורת של 3,800 רובל בשנה, הייתה לו דירה בבעלות המדינה.[6]
כראש משטרת הבילוש הפטרבורגית הוביל פיליפוב חקירת מספר תיקים פליליים מפורסמים. ביניהם: הרצח בסמטת לשטוקוב של סטודנט בשם פודולצקי, שבוצע על ידי אנדריי גילביץ' להשגת ביטוח, מקרים של מעילה בסכומים גדולים, כולל חקירת פעילותו של האלוף ניקולאי אוחאץ'-אוגורוביץ' כראש התחבורה של הצבא המנצ'ורי הראשון במהלך מלחמת רוסיה–יפן, חקר סדרת תקיפות בחומצה גופרתית, הטבח בתחנת דנו במחוז פסקוב, ענייני כנופיית של הנסיך ניקולאי צרטלי, ציר הדומה הממלכתית אלכסיי קוזנצוב, הרוצח ניקולאי רדקביץ' ופרשיות אחרות.[3]
בשנת 1913 הועלה פיליפוב לדרגת יועץ ממלכתי. ב-22 בדצמבר 1915 פוטר לבקשתו. זמן קצר לפני כן, לאחר הגשת דו"ח לניקולאי השני על תעלוליו של גריגורי רספוטין, הועבר סגן השר לענייני פנים ולדימיר דז'ונקובסקי מתפקידו ופיליפוב החליט לעזוב את המשטרה אחריו. לאחר פיטוריו היה פיליפוב יו"ר ועדת התערוכות התעשייתיות.
הוא היגר בשנת 1917, על רקע מלחמת האזרחים ברוסיה. הוא מת ב-1 בספטמבר 1923 בגיל שישים ונקבר בברלין בבית העלמין האורתודוקסי טגל בשורה השישית בגוש הרביעי.[7]
הערות שוליים
- ^ "Владимир Гаврилович Филиппов". Русский православный храм и кладбище в Берлине в Тегеле.
- ^ Преступление в стиле модерн / Лев Лурье. — СПб.: Амфора. ТИД Амфора, 2005. — 365 с.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Преступление в стиле модерн / Лев Лурье. — СПб.: Амфора. ТИД Амфора, 2005. — 365 с.
- ^ Шаламов А. Ю. Российский «фараон»: Сыскная полиция Российской империи во второй половине XIX — начале XX в. / под ред. В. Л. Телицына. — М.: Principium, 2013. — С. 50. — 303 с. — מסת"ב 978-5-9903270-4-7.
- ^ Зуев Г. И . Съезжий дом второй Адмиралтейской части // Нева. 2003. — № 11. — С. 247.
- ^ "Российский сыск" (ברוסית). Ассоциация российских детективов. אורכב מ-המקור ב-2013-04-03. נבדק ב-2012-04-05.
- ^ "Владимир Гаврилович Филиппов". Русский православный храм и кладбище в Берлине в Тегеле.
31405750ולדימיר פיליפוב