ויליאם פייג'
 |
ויליאם פייג' (באנגלית: William Page; 3 בינואר 1811 – 1 באוקטובר 1885) היה צייר ואמן פורטרטים אמריקאי.
ביוגרפיה
פייג' הגיע לניו יורק עם הוריו בגיל תשע, ובשנת 1822 קיבל פרס מהמכון האמריקני עבור רישום בדיו. בגיל 14 החל ללמוד משפטים במשרדו של פרדריק דה פייסטר, אותו עזב עד מהרה כדי להיכנס לסטודיו של ג'יימס הרינג, ותוך פחות משנה הפך לתלמידו של סמואל מורס, דרכו גם נרשם לאקדמיה הלאומית לעיצוב. ציוריו בשיעור העתיקות באקדמיה הלאומית זיכו אותו במדליית הכסף, אך לאחר שהצטרף לכנסייה הפרסביטריאנית, הוא החליט ללמוד דת. במשך שנתיים משנת 1828 הוא למד תאולוגיה בסמינר התאולוגי של אנדובר ובמכללת אמהרסט, שבסיומה חזר לאמנות.[1]
לאחר שצייר דיוקנאות באלבני במשך שנה, נסע לניו יורק, שם ביצע ציור של ויליאם מרסי וג'ון קווינסי אדמס. בשנת 1836 הוא נבחר לאקדמאי (והיה נשיא האקדמיה הלאומית משנת 1871 עד 1873). בסביבות 1844 עבר לבוסטון, אך בשנת 1847 שב לניו יורק לשהייה של שנתיים.[2]
פייג' נסע לאיטליה, שם התגורר במשך אחת עשרה שנים בפירנצה וברומא, וחזר לניו יורק בשנת 1860. בזמן שהיה באיטליה, צייר את דיוקנאותיהם של רוברט ואליזבת' בראונינג ואנגלים ואמריקאים ידועים אחרים. הוא גם ניצל הזדמנות ללמוד את עבודותיהם של הציירים הגדולים, בעיקר טיציאן, אותו העריץ וניסה לחקות, ושאת דרך הציור שלו הוא קיווה לגלות. העותקים שהוא ביצע מציוריו של טיציאן היו מדהימים, עד שאחד מהם נתפס על ידי שלטונות פלורנטין מתוך אמונה שזהו המקור. הוא היה גם חבר של ויליאם ווטמור סטורי ושל ג'יימס ראסל לואל, שהקדיש לו את אוסף השירים הראשון שלו בשנת 1843.
הוא נפטר בשנת 1885, בן 74 בסטטן איילנד.
אף על פי שזכה לשבחים כאמן משנות ה-30 של המאה ה-19 ועד לשנות ה-60 של המאה ה-19, המוניטין של פייג' דעך בשלב החיים המאוחרים שלו, מכיוון ששינה את סגנונו בתדירות גבוהה ובמיוחד, משום ששיטת הציור שלו גרמה במהרה לחלק ניכר מעבודותיו להתכהות יתר על המידה.
יצירתו
באיטליה הוא צייר את "ונוס", "משה ואהרון על הר חורב", "בכחוס התינוק" ו"הבריחה למצרים". עבודתו כוללת גם דיוקן באורך מלא של האדמירל דייוויד פרגוט, "המשפחה הקדושה" (1837, באתנאום בבוסטון). ו"הסוחרים הצעירים "(באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה בפילדלפיה). בשנת 1870 הציג פייג' דיוקן ראש של "אותו האיש" שמשך תשומת לב רבה ויצר מחלוקות רבות. ציורים אחרים כוללים: "הראיון האחרון" (1838), "רות ונעמי" ו"קופידון" (1880).
ב־1874 ערך פייג' ביקור שני באירופה, במטרה לחקור את מסכת המוות כביכול של לודוויג בקר של ויליאם שייקספיר שנשתמרה בגרמניה, ובשובו ביצע כמה דיוקנאות של שייקספיר (1874–1878).
הוא המציא שיטה גאומטרית חדשה למדידת דמות האדם (1860), והמציא פטנטים ושיפורים שונים בסירות ובתותחים.[2]
גלריה
-
דיוקן עצמי -
דיוקן של שקספיר
.jpg)
קישורים חיצוניים
- ויליאם פייג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
29996153ויליאם פייג'