וילהלם קיהן

וילהלם קיהן (בדנית: Vilhelm Kyhn;‏ 30 במרץ 1819 – 11 במאי 1903) היה צייר נוף דני שהשתייך לדור הציירים הרומנטיים הלאומיים מיד לאחר תור הזהב הדני ולפני פריצת הדרך של המודרניזם. הוא נותר צייר קלסי והביע ביקורת חריפה על המגמות החדשות בימיו.

קיהן מילא גם תפקיד כמחנך, והקים כמה בתי ספר לאמנות אלטרנטיבית, כולל בית ספר לציור לנשים בו השתתפה אנה אנקה, בין היתר.

ביוגרפיה

קיהן נולד בקופנהגן לקרל גוטליב קיהן ואשתו שרה מארי. אביו התנגד להפיכתו לאמן, והוא התחיל לעבוד בעסקים. לאחר מכן, כפשרה, ניתן לו להתאמן אצל החרט גיאורג הופמן, שם למד לייצר תחריטים.

הוא גם קיבל את ההזדמנות להתחיל את הכשרתו באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות יפות בשנת 1836. הוא נכנס לבית הספר לציור דגמי גבס בשנת 1840, ולבית הספר לציור מודלים בשנת 1841, שם הושפע מהקלאסיזם של המורה שלו – כריסטופר וילהלם אקרסברג, אבי תור הזהב של הציור הדני.^[1] הוא הושפע גם מנילס לוריץ הייקן, מורה נוסף באקדמיה וכן מבקר אמנות והיסטוריון אמנות חשוב, שתמך באסכולה של אמנות דנית ייחודית - רומניטיקה לאומית.

הוא זכה במדליון הכסף הקטן בשנת 1843 עבור ציור דמויות, אך הוא הפך לצייר נוף. בערך באותה תקופה נופים דניים החלו להיות נושא מועדף אצל אמנים דנים. קיהן הפך לחלק מהתנועה והצליח להציג את הנוף הראשון שלו, "נוף חוף בורנהולם", אזור בו ביקר במשך מספר שנים. ציור זה נרכש לאוסף הציורים המלכותי הדני – הגלריה הלאומית הדנית, ומאוחר יותר הושאל למוזיאון האמנות של ארהוס.

נסיעות באירופה

לאחר שנים אחדות של ציור נופים ביוטלנד ובצפון זילנד, החל לחפש מלגת נסיעות, שהוענקה לו בשנת 1848. עם זאת, הוא עיכב את נסיעותיו עד לאביב 1850 בשל התקופות הסוערות עקב המהפכות האירופיות של 1848 שהפכו את דנמרק למונרכיה חוקתית ב-5 ביוני 1849.

הוא נסע להולנד, בלגיה ולפריז באביב 1850, והגיע לאיטליה בספטמבר של אותה שנה. בשנה שלאחר מכן הוא קיבל הארכה לקצבה שלו. הוא צייר מעט נופים במדינות בהן ביקר.

ציור נוף רומנטי לאומי

הוא חזר לדנמרק ביוני 1851, ויכולת ציור הנוף שלו המשיכה להשתפר עם השנים, כפי שהדגימו סצנות החורף, שצוירו בשנת 1858, שהציגו את הכפר הדני הטיפוסי ליד הורסנס. הערבות השטוחות של יוטלנד בציור זה לא היו נושא פופולרי באותה תקופה. עבודתו עזרה לפתוח את הדרך לאמנים אחרים לפרש את הנוף הדני הטיפוסי הזה.

לאחר 1863, הוא צייר סצנות רבות באור המיוחד של ערבי סוף הקיץ של דנמרק. הוא צייר נופים רבים באזור שליד סילקבורג, ובילה את הקיץ החל משנת 1873 בהימלביירג', אחת הנקודות הגבוהות ביותר בדנמרק. סביר היה שבאזור זה התחיל קיהן להתנסות בציור באוויר הפתוח, במקום לצייר בסטודיו כפי שעשה קודם.

הוא בחר להציג ולפאר את נופי ארץ מולדתו, ולחקור במיוחד את הכפר הסמוך לביתו ביוטלנד. הוא הושפע מהתקופה, וניתן לראות את ההשפעה הזו בציוריו. הוא השפיע על אמנים צעירים רבים.

התנגדות לבינלאומיות

הוא לימד בבית הספר לציור משנות ה-50 של המאה ה-19. הוא היה חבר בוועדת התערוכה בשרלוטנבורג 1873–1888 ובוועדת התערוכה העולמית בפריז 1877–1878. הוא נסע לשוודיה בשנים 1866 ו-1874, לנורווגיה בשנים 1873–1874, לסקגן בשנת 1877.

הוא התנגד לזרמים הבינלאומיים, והשפעתם הגוברת על אמנים צעירים דנים שבחרו לנסוע לצרפת כחלק מהשכלתם, ולהשפעתה של ההכשרה הצרפתית על האמנות הדנית. בתגובה שלח קיהן יצירה שלו לפריז בשנת 1876. היצירה הייתה הגנה על האמנות הלאומית הדנית ובית הספר לציור באקרסברג. הוא נסע לפריז בשנת 1878 שם הציגו את עבודותיו בתערוכה העולמית.

הוא התפטר מהאקדמיה בשנת 1882 במחאה נגד עבודותיהם של ציירים דנים שהושפעו מהזרמים הבינלאומיים.^[2]

בתי ספר אלטרנטיביים לציור

בתקופה 1871–1879 הפך הסטודיו של קיהן למקום התכנסות של קבוצת אמנים צעירים, שלא היו מרוצים באקדמיה, מה שהוביל בסופו של דבר להיווצרות בשנת 1882 של בית ספר עצמאי של האמנים.^[1]

בתקופה זו, בין השנים 1865–1895, הוא גם הפעיל את בית הספר לציור לנשים בתקופה שבה לנשים לא הייתה גישה לאקדמיה. התאמנו אצלו יותר מ-75 נשים, ביניהן אנה אנקה, וילה באנג, ג'והאן קרבס, אמילי מונדט, ואחרות.

ויהלם קיהן נפטר בפרדריקסברג ב-11 במאי 1903 בגיל 84.