ויטלי רובין
ויטלי רובין (רוסית: Вита́лий Аро́нович Ру́бин; 14 בספטמבר 1923 מוסקבה - 18 באוקטובר 1981) היה חוקר סין סובייטי, עלה לארץ בשנות ה-70 והיה למרצה באוניברסיטה העברית.
ביוגרפיה
ויטלי רובין נולד במוסקבה, הוא היה בנו של פילוסוף אהרון רובין. בשנת 1940 הוא החל את לימודיו בפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת מוסקבה. ביוני 1941 הוא הצטרף למליציה העממית. בקרב הראשון ליד ילניה הוא נלקח לשבי, אך הצליח להימלט לאחר שלושה ימים וחזר למוסקבה. ב-1942 הוא החל את הכשרתו בבית ספר לתותחנים בטומסק, אך לאחר שנודע כי הוא היה בשבי הוא סולק מבית הספר. הוא נשלח לעבודות כפייה במכרה פחם במחוז מוסקבה, שם שהה עד 1944[1], אז חלה בשחפת וטופל כנגדה עד 1948.
ב-1948 הוא חידש את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה. ב-1951 לימודיו הושלמו והוא קיבל תואר בלימודי מזרח, אך לא הצליח להתקבל ללימודי תואר שני, לפי עדותו היה זה בגלל אנטישמיות[2]. לאחר שלא הצליח להתקבל ללימודי תואר שני הוא תכנן לעבוד בתור מורה לגאוגרפיה בבית ספר, אך הוא שמע שישנה קבוצה של סטודנטים סינים באוניברסיטה חקלאית בנובוצ'רקסק והוא התקבל בתור מורם לרוסית ועבד שם במשך חצי שנה[2]. לאחר האוניברסיטה החקלאית התחיל לעבוד בספריה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות בתור ביבליוגרף של הספרות ותרבות סינית.
ב-1960 הוא השלים את עבודת התיזה שלו בנושא "דזו ג'ואן כמקור להיסטוריה חברתית של סין העתיקה" וקיבל את התואר השני[3]. תחום התמחותו היה פילוסופיה של הסין העתיקה. בשנת 1968, לאחר 15 שנות עבודה הוא סיים את עבודתו בספרייה. שנה לפני כן הוא פרסם מאמר על מקורות החשיבה הפוליטית בסין, כנראה בזכותו הוא התקבל למשרת חוקר במכון לחקר המזרח של האקדמיה למדעים של ברית המועצות והתחיל את עבודתו בימיה האחרונים של שנת 1968[2], שם עבד עד 1972. היה חבר בקבוצת הלסינקי.
הוא נהרג בתאונת דרכים בשנת 1981 בכביש בין באר שבע לערד.
עלייה לארץ
כאשר התחילו להתיר ליהודי ברית המועצות לעזוב רובין ואשתו התחילו לחשוב על אפשרות לעלות לארץ. ב-1972 הם הגישו מסמכים וביקשו היתר לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל, בקשתם נדחתה. לאחר הגשת בקשה לעלייה הוא סולק מעבודתו באקדמיה.
שמו התפרסם לאחר שהוא פרסם מאמר בכתב עת The New York Review of Books בשם "?Is the scholar human" בו הוא תיאר את מהלכי בניסיון לעזוב את ברית המועצות. תוך עשרה חודשים כ-1,200 מדענים מ-18 מדינות חתמו על הצהרה הדורשת להתיר לרובין ואשתו לצאת את גבולותיה של ברית המועצות[3].
רובין הפך לאחד המנהיגים של תנועת העלייה, הוא נפגש עם עיתונאים מערביים, חברי קונגרס אמריקאים. הוא היה בין היוזמים ומחברים של פניות ומכתבים גלויים של מסורבי עלייה, כמו כן היה בין המארגנים של סמינרים, הפגנות ושביתות רעב[2]. ב-1974 הוא נעצר על ידי משטרה ובעקבות כך לקה בהתקף לב[4]. בית משפט ניסה להאשימו ב"טפילות".
בסופו של דבר, בשנת 1976, הותר להם לעזוב את ברית המועצות. כבר באותה שנה הם עזבו אותה ולאחר שהות קצרה בארצות הברית משפחת רובין עלתה לארץ. לאחר עלייה התמנה לשרת מרצה באוניברסיטה עברית.
משפחה
אביו, אהרון רובין, היה פילוסוף, לימד את המקצוע באוניברסיטאות במוסקבה. אמו, סופיה, לא עבדה כיוון שהייתה לקוית ראייה ולכן הייתה עקרת בית. היה אחיינם של מריה סנלניקוב, הכלכלן יצחק רובין והסופר אנדריי סובול, בן דודו היה המשורר מרק סובול.
ב-1956 התחתן עם אינס אקסלרוד.
קישורים חיצוניים
- דף המוקדש לויטלי רובין באתר קבוצת הלסינקי (ברוסית)
- מתוך מכתביו של ויטלי רובין באתר מרכז סחרוב (ברוסית)
- כתבה המוקדשת לויטלי רובין לאחר מותו בניו-יורק טיימס (באנגלית)
- בקטע וידאו זה ויטלי רובין מתאר מה עובר על יהודי ברית המועצות המבקשים לעלות לארץ (באנגלית)
- הודעה על פטירתו ותקציר קצר על חייו של ויטלי רובין בכתב עת Journal of Asian Studies (באנגלית)
- הודעה על פטירתו ותקציר קצר על חייו של ויטלי רובין בכתב עת Early China (באנגלית)
הערות שוליים
31972844ויטלי רובין