וידאודיסק

וידאודיסק הוא תקליט שדומה במבנה שלו לאריך-נגן, אך במקום אותות אודיו (מוזיקה), מוקלטים על התקליט אותות וידאו.

חברת האלקטרוניקה האמריקנית RCA, עשתה ניסויים ראשוניים להקליט אותות וידאו על תקליט במקום אותות אודיו כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20, אולם התוצאות לא היו טובות, והתמונה לא הייתה ברורה. רק כעבור קצת יותר מ־20 שנה של פיתוח, הגיעה חברת RCA בסוף שנות ה-70 לתוצאות הרצויות. בשנת 1981, הציגה חברת RCA לשוק האמריקאי את מערכת ה־SelectaVision שהייתה מכשיר שהקרין את התקליטים בטלוויזיה. התקליטים כללו בעיקר סרטים. המכירות של המערכת היו טובות בהתחלה, אבל ב־1983 חברת RCA נתקלה בקשיים מצד שוק האלקטרוניקה היפני, שהציג את ה־VHS, או קלטות הווידאו המוכרות לכולנו. איכות התמונה של ה־VHS הייתה דומה בדיוק לאיכות התמונה של הווידאודיסק, אבל מכשיר ה־VHS היה יכול גם להקליט תוכניות מהטלוויזיה, דבר שגרם לחיסרון אדיר למערכת ה־SelectaVision של RCA. בנוסף נכנסה לשוק האמריקאי מערכת הלייזרדיסק (שפותחה על ידי חברת פיליפס), שעקרון הפעולה שלה היה דומה לווידאודיסק, רק שבמקום מחט, התקליט נקרא באמצעות קרן לייזר ולכן היה יותר עמיד, ואיכות התמונה הייתה יותר טובה מהווידאודיסק. הדבר גרם ל־RCA להיכנס לקשיים כלכליים, ולא הייתה להם ברירה אלא לבטל את פרויקט הווידאודיסק ב־1984.