ויאדוקט הוברן
 |
ויאדוקט הוברן (באנגלית: Holborn Viaduct) הוא גשר דרכים בלונדון ושמו של הרחוב שחוצה אותו (מהווה חלק מכביש A40). הוא מקשר את שכונת הובורן עם הרובע הפיננסי של לונדון, ועובר מעל רחוב פארינגדון והנהר התת-קרקעי פליט. אורכו של הוויאדוקט 1,400 רגל (430 מ') ורוחבו 80 רגל (24 מ'). הוא תוכנן על ידי המודד העירוני ויליאם הייווד והמהנדס רולנד מייסון אורדיש[1].
היסטוריה
ויאדוקט הובורן נבנה בין השנים 1863 ו-1869, כחלק מתוכנית עבודות ציבוריות בעלות של למעלה מ-2.5 מיליון ליש"ט (מעל 236 מיליון ליש"ט ב-2020), לשיפור הגישה לסיטי של לונדון מהווסט אנד. התוכנית כללה שיפורים בזרימת התנועה סביב הובורן סירקוס שנבנה גם הוא באותה תקופה, סלילת רחוב המלכה ויקטוריה, בנייה מחדש של גשר בלקפריירס, סלילת המשך לרחוב פארינגדון עם תחנות רכבת חדשות לצידו[2]. המלכה ויקטוריה חנכה את הויאדוקט במקביל לחנוכת הצירים האחרים בתהלוכה רשמית ב-6 בנובמבר 1869.
לפני בניית הוויאדוקט נהגי כרכרות נאלצו לרדת מהגבעה שעליה בנויה שכונת הובורן בצד אחד של הנהר פליט, לחצות את הנהר על גבי גשר, ואז לעלות מצידו השני של הנהר. הויאדוקט היה אחד הגשרים המודרניים הראשונים במרכז לונדון[3] שאיפשר להולכי רגל לעבור בין שני מפלסי הרחוב באמצעות ארבעה גרמי מדרגות שנבנו בשני קצות הויאדוקט ובשני צדדיו. בצד הדרומי של הויאדוקט מעטרים את המעקות פסלים המייצגים מסחר וחקלאות של הפסל הנרי בורסיל, ובצד הצפוני פסלים המייצגים מדע ואמנות של חברת הפסלים פארמר וברינדלי. כמו כן הוצבו על הויאדוקט פסלים של ראשי העיר ויליאם וולוורת' והנרי פיץ-איילווין. בשנת 1941 הופצץ האזור מהאוויר במהלך הבליץ והביתנים שמעל גרמי המדרגות בצד הצפוני נהרסו; בשנת 2000 שוחזר אחד מהביתנים ובשנת 2014 גם השני, ולעיצוב החדש נוספו גם מעליות.
ב-2 במרץ 1874 נחנכה תחנת רכבת בקצה המזרחי של הוויאדוקט ששימשה עד 1990 אז הועתקו שירותי הרכבת ממנה לתחנת הרכבת סנט פול (שנקראת כיום סיטי תמזלינק)[4].
בשנת 1882 נבנתה בוויאדוקט תחנת הכוח הפחמית הראשונה בעולם, שנקראה על שמו של אדיסון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Ordish, Rowland Mason | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ The London encyclopaedia, 3rd ed, London: Macmillan, 2008, מסת"ב 978-1-4050-4924-5
- ^ Hog Lane, Whitechapel - Holborn Viaduct | British History Online, www.british-history.ac.uk
- ^ R. V. J. Butt, The directory of railway stations : details every public and private passenger station, halt, platform and stopping place, past and present, Sparkford: Stephens, 1995, מסת"ב 1-85260-508-1
ויאדוקט הוברן33445315Q4581944