וולפגנג פאק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. וולפגנג יוהאן פַּאק (באנגלית: Wolfgang Johann Puck) נולד בשם וולפגנג יוהאן טופשינג (Wolfgang Johann Topfschnig; ב-8 ביולי 1949) הוא שף, איש עסקים והבעלים של כמה רשתות של מסעדות אמריקאיות. בין המסעדות שבבעלותו נמנות מסעדת ספאגו, ורשתות וולפגנג פאק קפה (Wolfgang Puck Café) ווולפגנג פאק אקספרס (Wolfgang Puck Express). בבעלות וולפגנג פאק למעלה ממאה מסעדות ובתי קפה ברחבי העולם
קורות חיים
פאק נולד למריה טופשינג (Maria Topfschnig) - אם חד הורית. אביו נטש את אימו עוד בטרם נולד. בשנת 1956 נשאה מריה את יוזף פאק (Josef Puck) אשר אימץ את וולפגנג. למריה וליוזף נולדו בן ושתי בנות.
פאק למד בישול במטבחה של אימו אשר עבדה כשפית מאפים. פאק לא למד בבית ספר לבישול, אולם התמחה במסעדה אוסטו דה בומאנייר של ריימון תווילייה (Raymond Thuilier) שבפרובאנס; במלון אוטל דה פארי שבמונקו ובמסעדת מקסים שבפריז. בשנת 1973 עבר פאק לארצות הברית, עבד במסעדת "לה טור" (La Tour) באינדיאנפוליס שבמדינת אינדיאנה ובשנת 1975 עבר ללוס אנג'לס שם עשה לעצמו שם בהפכו את מסעדה "מה מייזון" (Ma Maison) הכושלת להצלחה גדולה ופיתח בה את המטבח הקליפורני.
בעקבות הצלחתו פתח וולפגנג מספר רשתות של מסעדות, כתב ספרי בישול, הקים קו ייצור של אביזרי מטבח. פאק הוא מספק המזון הרשמי לטקסי האוסקר, הופיע במספר רב של סדרות טלוויזיה וסרטים, ובתוכניות בישול רבות.
לפאק שני בנים - קמרון וביירון מגרושתו ברברה לאזארוף (Barbara Lazaroff) ושני בנים נוספים: אוליבר וולפגנג ואלכסנדר וולפנג מארוסתו האתיופית גלילה אסאפא.
בין השנים 2002–2007 מסעדותיו של פאק המשתמשות שימוש רב בכבד אווז עוררו ביקורת רבה. בעקבות ביקורת זו החליט פאק במרץ 2007 להפסיק להשתמש בכבד אווז ולרכוש בשר וביצים שגודלו בתנאים הומניים[1]. אירוע בו בישל פאק ב-27 בפברואר 2007 עורר הדים רבים לאחר שהיה חשש שבשל זיהום נדבקו רבים מידועני הוליווד בצהבת.[2].
לקריאה נוספת
- שגיא כהן, מדריך מפה למסעדות הטובות בעולם, הוצאת מפה, תשס"ג 2003, עמ' 145.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של וולפגנג פאק (באנגלית)- ביוגרפיה רשמית (באנגלית)
וולפגנג פאק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אי-פי, דרכו לו על הביצים, באתר nrg, 25 במרץ 2007
- ^ מירי פרקס, לחיי האומה, באתר nrg, 16 במרץ 2007
