ואאיל רונים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה.

ואאיל רונים

וָאאִיל סעיד עבאס רוניםערבית: وائل سعيد عباس غنيم, תעתיק מדויק: ואאל ע'נים; נולד ב-23 בדצמבר 1980) הוא מהנדס תוכנה, אקטיביסט אינטרנטי וראש חטיבת השיווק של גוגל במזרח התיכון וצפון אפריקה. הוא הפך לדמות מוכרת בינלאומית, לאחר שזוהה כאחד מהאנשים שהציתו את ההפגנות ומהומות המחאה רחבות ההיקף, שהובילו להפיכה במצרים בשנת 2011, מעצרו עקב כך, וכן ריאיון רגשני שהעניק לאחר מכן.

תחילת דרכו

רונים נולד בקהיר שבמצרים, למשפחה מהמעמד הבינוני וגדל באיחוד האמירויות הערביות. הוא סיים את התואר הראשון בהנדסת מחשבים באוניברסיטת קהיר ב-2004, ואת התואר השני בשיווק ופיננסים קיבל מאת האוניברסיטה האמריקאית בקהיר. עד שנת 2008 עסק בשיווק והקמת אתרי אינטרנט בעולם הערבי, וב-2008 מונה למנהל השיווק האזורי של גוגל במזרח התיכון וצפון אפריקה, בסניף המצרי של החברה. ב-2010 התמנה לכהן באותו התפקיד אך בסניף איחוד האמירויות הערביות, באזור התעשייה בדובאי.

מהפכת ה-25 בינואר

בינואר 2011, רונים שיכנע את חברת גוגל לאפשר לו לשוב למצרים, כשהוא מציין כי יש לו "בעיות אישיות". לאחר שובו למצרים, ב-27 בינואר 2011, הוא נעלם במהלך אי השקט ששרר במצרים. משפחתו דיווחה לרשת אל-ערביה כמו גם לרשתות בינלאומיות על דבר היעדרו. בלוגרים רבים, ביניהם כריס דיבונה וחביב חדאד השיקו קמפיין במטרה לאתר את מקום הימצאו. ב-5 בפברואר 2011, מוסטאפה אלנגאר, דמות אופוזיציונית מרכזית במצרים, דיווח כי ואאיל רונים חי, מוחזק בידי השלטונות המצרים וכי הוא צפוי להשתחרר "בתוך שעות". ב-6 בפברואר 2011, אמנסטי דרש שהרשויות המצריות יסגירו את מקום הימצאו של רונים וישחררו אותו ממעצר.

ב-7 בפברואר שוחרר, לאחר 11 ימי מעצר. בעת שיחרורו התקבל בתשואות וקריאות שמחה כשהוא מצהיר כי "לא ננטוש את דרישתנו שהיא עזיבתו של המשטר".

באותו יום, רונים הופיע בערוץ הטלוויזיה המצרי, דרים טי.וי. ב-10 בלילה, באירוח מונה אל-שזלי. במהלך הראיון הוא שיבח את המפגינים וביכה את ההרוגים בעוד המארחת הקריאה את שמות ההרוגים והראתה לו את תמונותיהם. הראיון נגמר בזה שרונים קם מכיסאו ועזב את האולפן בסערת רגשות, בעוד המראיינת מנסה ללכת אחריו. בראיון עצמו, הוא הוסיף וציין כי הם ראויים יותר לתשומת לב ממנו, וקרא לסיומו של משטר מובארק, כשהוא מתאר משטר זה כ"הבל". הוא גם הכריז אמונים למצרים, באומרו כי לעולם לא יעבור להתגורר בארצות הברית, המולדת של אשתו. בעוד הוא הופך להיות הסמל של המהפכה במצרים, רונים הצהיר כי הוא "מוכן למות" למען מטרה זו וכי "בסופו של דבר..., הוא אסף את עצמו לשניות ספורות וניסה להפיק את המיטב מהבמה שניתנה לו [מטעם הערוץ]. אני רוצה להגיד לכל אם ואב שאיבדו ילד, שאני מצטער, אבל זו אינה הטעות שלנו", אמר, "אני נשבע , זו אינה הטעות שלנו. זו הטעות של כל אחד מבעלי הכוח השלטוני שאינם רוצים להרפות מזה".

ב-9 בפברואר רונים יצא להמונים בכיכר תחריר, כשהוא אומר להם: "זו אינה העת ליחידים, קבוצות או תנועות. זה העת לכולנו לומר רק דבר אחד: מצרים היא מעל הכל".

ההיסטוריון והפובליציסט פואד עג'מי כתב על המהפכה:

"שום אייתוללה לא צעד קדימה כדי לאסוף את הקהל. זו לא הייתה איראן של 1979. מנהל גוגל צעיר, ואאיל רונים, המריץ את המחאה הזו כאשר זו יכלה לאבד גובה ובעוד היא יכלה להיכנע לאמונה כי המשטר ומנהיגה הם אובייקט גדול ובלתי ניתן להזזה. מר רונים היה איש העולם המודרני. הוא לא הונע מתוך אדיקות דתית. התנאי של מדינתו כאובייקט העוני, ידידת הכלכלה של ביזה ושחיתות, האכזריות וקלות הראש כלפי כל המצרים בכל שדרות החיים בידי משטרת המדינה, בצורה כזו שגרם לאנשים לצאת מדפוס התנהגותם ולהתייאש מזה וחייב אותם לתת לאיש הצעיר הזה ואחרים כמותו את ייפוי הכוח".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואאיל רונים בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26328388ואאיל רונים