הארייט ביצ'ר סטואו
| יצירות בולטות | אוהל הדוד תום |
|---|---|
הארייט ביצ'ר סטואו (באנגלית: Harriet Beecher Stowe; 14 ביוני 1811 - 1 ביולי 1896) הייתה סופרת אמריקנית ידועה, שהתפרסמה בזכות ספרה "אוהל הדוד תום".
ביוגרפיה
ביצ'ר סטאו נולדה בקונטיקט. אביה היה כומר קלוויניסטי אדוק. הרייט הייתה אחת מאחד עשר ילדים, אשר הנודע שביניהם היה הנרי וורד ביצ'ר, אחד הפעילים הנודעים לביטול העבדות. היא הייתה מורה למשך זמן מה. בסינסינטי פגשה בעבדים שחורים, ומאוחר יותר נטלה חלק בפעילות להברחת עבדים מהדרום. ב-1843 הוציאה את ספרה הראשון "המייפלאואר: רשימות, רישומים וטיפוסים מבין צאצאי החלוצים".
אוהל הדוד תום
סיפור הספר "אוהל הדוד תום" התחיל את דרכו בהמשכים בעיתון "נשיונל אירה" (National Era, "העידן הלאומי" בתרגום חופשי), שפורסם מדי שבוע החל מיוני 1851. בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקניים לגבי הדפסתו בספר, אך בסופו של דבר יצא הספר במרץ 1852, כשמונה שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים. לאחר שפורסם הספר אזלו עותקיו מהשוק במהירות, ובתי הדפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף.
בספר יש תיאור קשה של ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מועבר מיד ליד ומגיע בסופו של דבר להיות עבדו של אדון אכזר ורע לב. הוא לא מוחה ומקבל עליו את הדין למרות ההשפלות והמכות. לספר הייתה השפעה גדולה על דעת הקהל בארצות הברית נגד תופעת העבדות.
לאחר ביקורת שקיבלה מצד תומכי העבדות, לפיה הספר אינו מבוסס על עובדות, פירסמה ביצ'ר סטואו את "המפתח לאוהל הדוד תום", אשר הציג את הרקע העובדתי ליצירתה.
בשנת 1862, בעיצומה של מלחמת האזרחים, פגש אברהם לינקולן את הסופרת, ולפי אנקדוטה מפורסמת בירך אותה בבדיחות הדעת "אז את האשה הקטנה שכתבה את הספר שהתחיל את המלחמה הגדולה".[1] במלחמה זו נפצע קשה בנה של ביצ'ר סטואו. פציעה זו מהווה רק חלק מן הטרגדיות שפקדו את משפחתה, שכן שלושה ילדים אחרים שלה (מתוך שבעה) מתו בנסיבות טראגיות.
הספר "חלף עם הרוח" נכתב כניסיון להתווכח עם התיאורים המובאים ב"אוהל הדוד תום"[2].
ספריה
- המֵיפְלַאוֶּר: רשימות, רישומים וטיפוסים מבין צאצאי החלוצים (1843)
- בקתת הדוד תום או החיים בין דלי אדם (1852. תר' אברהם זינגר בשם אוהל תֹם או החיים בין עבדי עולם, ורשה 1896; אשר ברש בשם אוהל הדוד תום, 1927; אליהו מייטוס בשם בקתתו של הדוד תום, 1952; שלמה סקולסקי, 1955; עדה צרפתי, 1969; רפאל אלגד, 1993; יעל רון-לרר, 2007) — תלאותיו של עבד שחור ירא-שמים, שעבר מרשותם של אדונים נדיבים לידי בעלים אכזריים, סבל ייסורים על לא עוול בכפו, ובבוא הישועה הוא גווע וסולח למעניו. הספר ודמויותיו נהפכו למיתוס לאומי (אם כי "הדוד תום" נהפך גם, בעיקר בפי השחורים, כינוי-גנאי לעבד המתרפס לפני אדוניו).
- מפתח ל"בקתת הדוד תום" (1853) — מסמכים ועובדות ששימשו לסופרת רקע לספרה.
- דְרֶד: סיפור מן הביצה הגדולה והמדכאת (1856)
- השר חוזר (1859)
- פנינת האי אור (1862) — חיי משפחה לחוף מיין.
- אגנס בת סורנטו (1863)
- שועלים קטנים (1866) — סיפורים קצרים.
- צ'רלי שלנו ומה לעשות בו (1869)
- אנשי העיר העתיקה (1869)
- תלתלית-ערבה קטנה (1870) — ידידות בין ילדה כפרית לנערה עירונית.
- ליידי ביירון זכאית (1870)
- אשתי ואני (1871)
- עריצות ורודה ולבנה (1871)
- כפות תמרים (1873)
- אנו ושכנינו או רשימות מרחוב בלתי-אופנתי (1875)
- גיבורות התנ"ך (1878)
- נשים מפורסמות (1884)
לקריאה נוספת
- אוריאל אופק, מרובינסון ועד לובנגולו, הוצאת מסדה, 1973
- תמר ורטה-זהבי, האשה ששינתה את אמריקה: סיפור חייה של הרייט ביצ'ר סטואו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
קישורים חיצוניים
- עופרה עופר אורן, הארייט ביצ'ר סטו: אישה קטנה שגרמה למלחמה גדולה, בבלוג "סופרת ספרים", 27 באוקטובר 2015
הערות שוליים
- ^ פגישה זו אכן התרחשה ב-2 לדצמבר, 1862, אבל אין תעוד כלשהו לדברי לינקולן, ונראה שמקורם בסיפורים של משפחת סטואו שנים לאחר הפגישה:
Danniel Vollaro (2009), Lincoln, Stowe, and the "Little Woman/Great War" Story: The Making, and Breaking, of a Great American Anecdote. Journal of the Abraham Lincoln Association, Vol 30, pp. 18-34,
הפסיכולג סטיבן פינקר הגדיר את הציטוט כ"אגדה", אבל השתמש בו כדי להמחיש את ההשפעה המיוחסת ל"אוהל הדוד תום":
המלאכים הטובים של טבענו, פרק 4. - ^ Tim A. Ryan (2008), Calls and Responses: the American Novel of Slavery since Gone With the Wind, Louisiana State University Press, p. 69. מסת"ב 978-0-8071-3322-4.
24182663הארייט ביצ'ר סטואו