מאפיה (משחק חברתי)

הרוצח (מוכר גם כהמאפיה או העיירה) הוא משחק חברה, בו כל השחקנים צריכים להכריע על פי רוב, מי הוא האשם ב"רצח". המשחק פותח לראשונה בברית המועצות על ידי דמיטרי דוידוב בשנת 1986, ובמהלך השנים נוצרו לו גרסאות מרובות.

המשחק דורש מהשחקנים כישורי משחק וכריזמה כמו גם חשיבה ואסטרטגית בלשית. עיקר המשחק, למעט גרסאות מסוימות, מורכב מדיון בין כל המשתתפים שבסיומו עליהם להחליט מי הוא האשם. השתתפות ה'רוצחים' בדיון זה וניסיונם להטות את ההחלטה לכיוון אחד מהאזרחים החפים מפשע היא בעלת השפעה רבה על אופי המשחק. השיקולים בדיון מושפעים, מההתנהגות החזותית של המשתתף החשוד (שפת גוף, צורת דיבור), תוכן דבריו וטענותיו, והאסטרטגיה המיוחסת לו. נהוג לשחק את המשחק עם מספר גדול של שחקנים, על מנת ליצור משחק מעניין ולהגיע למספר סיבובים רב.

בערך זה יופיעו רק כמה מן הגרסאות העיקריות. גרסאות אחרות מאופיינות בדרך כלל שינויים באמירות, בשמות התפקידים, בשם המשחק, בכמות ההצבעות (יש המשחקים עם מספר סיבובים ללא הצבעות), וכן בהוספת תפקידים אחדים. לעיתים קיים צורך בעזרים שונים לצורך המשחק דוגמת קלפים או אפליקציה ייעודית.

גרסה 1

הכנות

יש לקבוע לפני תחילת המשחק מנחה (שנקרא לפעמים גם ראש העיר) שינהל את המשחק. המשחק מורכב מ"לילה" ומ"יום". בלילה כל המשתתפים מרכינים ראשם ועוצמים עיניהם בזמן שהמנחה מנהל את המשחק. ביום כל המשתתפים "ערים" ומנהלים דיונים. בלילה הראשון מנחה המשחק קובע את התפקידים במשחק - מי יהיו האזרחים, הרוצחים והבלש/שוטר (לדוגמה בלש אחד, 2 רוצחים, והשאר אזרחים) - הבחירה תעשה על ידי טפיחה על ראשי השחקנים: פעם אחת לאזרח, פעמיים לרוצח, ושלוש פעמים לבלש. אם רוצים שהבחירה תעשה בצורה אקראית ולא תקבע על ידי המנחה, משתמשים בחלוקת קלפים, כאשר נקבע מראש איזה תפקיד מסמל כל קלף. במקרה זה נשמר הקלף אצל בעליו במהלך כל המשחק, ומשמש כראיה לתפקידו של השחקן. התפקידים חסויים וידועים לבעל התפקיד ולמנחה בלבד.

מהלך המשחק

בתחילת כל לילה המנחה מכריז "לילה טוב עיירה" וכל השחקנים מורידים את ראשם ועוצמים עיניים. כשכולם "ישנים" מכריז המנחה "בוקר טוב בלש" והבלש מרים את ראשו. בשלב זה יכול הבלש לבחון את חשדו בקשר לאחד מהמשתתפים (הוא לא מדבר כדי שקולו לא יסגיר את זהותו), אלא רק מצביע על החשוד אחד בלבד והמנחה מסמן לו את תפקידו של זה: רוצח נתעב\אזרח תמים (יש להתייחס אל אותו משתתף ללא ציון מינו, על מנת שלא לרמוז על זהותו). לאחר מכן, מכריז המנחה "לילה טוב בלש" - הבלש חוזר "לישון", והמנחה מכריז "בוקר טוב רוצח א" - רוצח א' (בלבד) קם ומצביע על משתתף שירצה "לרצוח". לאחר שהצביע אומר המנחה "לילה טוב רוצח א". אחר כך אומר "בוקר טוב רוצח ב'", רוצח ב' מצביע על מי שירצה "לרצוח". לאחר שהצביע אומר המנחה "לילה טוב רוצח ב'". אחר כך אומר "בוקר טוב עיירה" וכלל השחקנים קמים. אם שני הרוצחים (בלא ידיעה אחד עם השני) הצביעו על אותו שחקן, שחקן זה מת. אם כל אחד הצביע על משתתף שונה, אף אחד לא נרצח באותו סיבוב.

לאחר מכן השחקנים רשאים לדבר ולדון בחופשיות בניסיון לברר את זהותו של הרוצח. הבלש יכול לתת הכוונות ושמות בהתבסס על דעתו האישית, מבלי לחשוף את זהותו. בכל שלב של היום אחד השחקנים יכול להכריז על חשדותיו ולהעלות להצבעה ראשונה את אחד המשתתפים. לאחר דיון מתבצעת הצבעה שבה בוחרים את החשוד. אם בהצבעה יש רוב - החשוד "מוצא להורג". אם אין רוב - הדיונים ממשיכים עד שמגיעים להחלטה. אחרי שהוחלט על האשם וזה חשף את זהותו ויצא מן המשחק - עוברים ללילה.

כך ממשיכים הלילה והיום לסירוגין, עד סיומו של המשחק. לפי חלק מהגרסאות, לרוצחים בלילה הראשון לא ניתנת הזדמנות לרצוח, אלא רק לקום כדי לראות אחד את השני - כדי שבימים הבאים יוכלו לשתף פעולה. במהלך המשחק לא רצוי לאיש לחשוף את זהותו, אך לפעמים זה כדאי מבחינה אסטרטגית (הבלש מודיע שהוא הבלש כי הוא יודע מי הרוצח). כל משתתף, כאשר הוא חי וער, רשאי להגיד מהו תפקידו, כמו גם לשקר לגבי עובדה זו.

דגשים

1. אסור לשחקן שיוצא מהמשחק לדבר, לצחוק, להצביע או לעשות פעולה שיכולה לרמוז על זהותם של האחרים. ברגע ששחקן "נרצח" הוא יכול להיות עם העיניים פקוחות (הרי הוא מת) ובכך רואה מי הבלש והרוצחים. לעיתים על מנת למנוע רמיזות, השחקן היוצא מתבקש לעזוב את השולחן או המקום.
2. על המנחה להמשיך לשאול ולדבר אל הרוצחים והבלשים גם אם נרצחו (כלומר, אם בהצבעה קבוצתית נרצח רוצח, המנחה אומר לו בוקר טוב, מחכה כמה שניות שיראה כאילו הצביע על מישהו, ואומר לו לילה טוב. כך גם עם הבלש, המנחה שואל את הבלש את מי ברצונו לבדוק ותמיד עונה אזרח תמים ואז אומר לו לילה. זה סימן לעיירה שאם בכל לילה נאמר אזרח תמים אז זה אומר שהבלש כנראה כבר לא חלק מהמשחק. וכנ"ל אם בכל לילה יש רצח אז או שהרוצחים ממש מתואמים או שכנראה שנשאר רק רוצח אחד).

סיום המשחק

האזרחים והבלש מנצחים כאשר הם חושפים את זהותם של כל הרוצחים ורוצחים אותם. הרוצחים מנצחים אם הם מצליחים לגרום להוצאתם להורג של כל האזרחים.

גרסה 2

בגרסה זו יש רק "לילה" בתחילת המשחק, וכל שאר הזמן, עד סופו של המשחק, הוא יום.

כל המשתתפים יושבים במעגל. בתחילת המשחק המנחה מודיע לכולם להרכין את ראשם ולעצום עיניים. המנחה נוקש לאזרח על הגב פעם אחת ולרוצח פעמיים. אחר-כך המנחה אומר "סיימתי" ואז כולם מרימים את הראש והמשחק מתחיל. מטרת הרוצח היא למצמץ לאזרח, על מנת לרצחו, אך הרוצח צריך להשתדל שלא יראו שהוא עושה זאת. ברגע שממצמצים לכיוון אזרח, הוא חייב לומר "נרצחתי" ובכך יוצא מן המשחק. כאשר אזרח חושב שהוא יודע מי הרוצח הוא אומר "אני חושב שאני יודע" ואז הולך למנחה ולוחש לו בסוד. אם הוא טעה הוא יוצא מהמשחק אבל אם צדק הוא ניצח. במקרה שנשארו 2 אנשים ולא חשפו את הרוצח, הרוצח ניצח במשחק.

גרסה 3

גרסה זו, הקרויה לרוב המאפיה, מומלץ לשחק רק עם שבעה שחקנים ומעלה, עם עדיפות למספר שחקנים אי זוגי. כל השחקנים יושבים במעגל, ואחד השחקנים, או המנחה, מחלק קלפים שהוכנו מראש לפי מספר המשתתפים. כל שחקן מקבל קלף, אשר מייצג את הזהות שלו במשחק. אין להראות לשחקנים האחרים את הקלף.

ערכי הקלפים הם:

• נסיך - מאפיה קטנה
• מלך - מאפיה גדולה
• אס - בלש
• כל שאר הקלפים - אזרחים

במשחק תיערך מלחמה בין המאפיות לאזרחים, כאשר האס, הבלש, נחשב גם הוא אזרח ונמנה עמם. לעיתים ישנם אזרחים בעלי תפקידים נוספים.

מהלך המשחק

לאחר שכל השחקנים קיבלו את הקלפים וכולם יודעים את תפקידם במשחק, המנחה, מתחיל ב"נאום ההתחלתי" ואומר לכולם להוריד ראשים. כאשר הראשים של כולם למטה, הוא ממשיך ואומר: "מאפיות, להרים ראש". בשלב זה רק אנשי המאפיה מרימים את הראש, ורואים אחד את השני, ובכך מכרים את הקבוצה. עליהם לעשות זאת בשקט מוחלט על מנת שלא יחשפו את עצמם. לאחר מכן המנחה אומר "מאפיות, להוריד ראש". בשלב זה כל הראשים למטה. לאחר מכן המנחה אומר "מאפיה קטנה להרים יד, ובלש להרים ראש". בשלב זה הבלש, שהוא אזרח רואה את המאפיה הקטנה מבלי שהיא תראה אותו, ובכך יש רמז לאזרחים מיהן המאפיות. לאחר מכן המנחה אומר "מאפיה קטנה להוריד את היד, בלש להוריד את הראש". וכעת שוב כל השחקנים עם הראש למטה. כעת המנחה אומר "כולם להרים ראשים". שלב הקריינות נגמר, וכעת המשחק מתחיל.

בכל סיבוב של המשחק הורגים שני אנשים: הראשון נהרג ברוב בהצבעה של המשתתפים - ההרג עצמו מתבצע על ידי לקיחת הקלף של השחקן ההרוג והנחתו באמצע מעגל השחקנים עם גבו לכיוון המשתתפים. ההרג מתבצע אחרי ודיון בין השחקנים. לאחר שהוחלט להרוג את אחד השחקנים ברוב קולות, יש לו "מילים אחרונות", בדומה לגרסה 1. לאחר השכנוע הסופי שלו, עורכים שוב נגדו הצבעה, אם עדיין רוב השחקנים רוצים להרוג אותו, שמים את הקלף שלו באמצע, כשגבו לכיוון השחקנים. אם אין עליו רוב קולות, ממשיכים בוויכוח עד שמגיעים לרוב קולות עם שחקן אחר. אחרי שהוא נהרג, המנחה אומר "כולם להוריד ראשים". לאחר שכולם מורידים ראשים, הוא מוסיף "מאפיות להרים ראש, מאפיות להרוג". אנשי המאפיה הורגים אזרח על ידי לקיחת הקלף של השחקן הנבחר והנחתו באמצע המעגל. לאחר שסיימו להרוג המנחה ממשיך - "מאפיות להוריד ראשים", ולאחר מכן "כולם להרים ראשים". רק לאחר שכל השחקנים הרימו את הראשים, המנחה מערבב את שני הקלפים של הנרצחים, וחושף אותם, ועל ידי כך נוצרת תחושה של מסתורין - של איזה הרוג כל קלף. על ההרוגים אסור לחשוף את זהותם.

כעת היום מתחיל שנית, ולאחריו התבנית חוזרת על עצמה.

אם אנשי המאפיה נהרגו במהלך המשחק, האזרחים נצחו. אם מישהו מאנשי המאפיה שורד עד סוף המשחק, אז המאפיה מנצחת. שחקן שנהרג אינו צריך להוריד יותר את הראש עם כולם אך חלה עליו חובת השתיקה עד סוף המשחק. למאפיה מותר להתייעץ עם אנשי-מאפיה שנרצחו.

דוגמאות לאסטרטגיות אפשריות

• הבלש יכול לא להזדהות מיד ובכך "להפיל" את המאפיה הקטנה. הוא יכול לחכות ולראות עם מי המאפיה משתפת פעולה ועם מי היא לא, כדי לנסות ולהבין מי המאפיה הגדולה.
• אנשי המאפיה יכולים לשכנע בדיונים להרוג אחת את השני וזאת על מנת להסיר ספק שהן משתפים פעולה.
• כשנשארים שלושה שחקנים אחרונים: שני אזרחים ומאפיה, המאפיה יכולה לנסות להעמיד פני מתלבטת "מי המאפיה" בין שני האזרחים הנותרים, ולא ישר תחליט על אחד מהן, וזאת על מנת לחזק את הרעיון שהיא אזרחית תמימה.

גרסה 4

לאחר שכל השחקנים מרכינים את ראשם והמנחה עובר ונוגע בכל אחד מהם מספר פעמים הם מתחלקים לרוצח, רופא, בלש ואזרח. אין להגיד לאחר חילוק התפקידים (על ידי המנחה) את התפקיד של כל משתתף.

בגרסה זו הקרויה "העיירה", נמצאים 4 תפקידים עיקרים:

• האזרח - שאר השחקנים שהמנחה נגע בגבם פעם אחת.
• הרוצח - שחקן אחד שהמנחה נגע בגבו פעמיים.
• הבלש - שחקן שהמנחה נגע בגבו שלוש שעמים.
• הרופא - שחקן שהמנחה נגע בגבו ארבע פעמים,מכונה לעיתים המלאך.

הגרסה הזו מותאמת ל-7 שחקנים ומעלה (אזרחים, רוצח, בלש, רופא ומנחה).

מהלך המשחק

בתחילת המשחק נבחר מנחה. המנחה אומר: "לילה טוב עיירה" כל השחקנים מרכינים את ראשם ועוצמים עיניים. המנחה אומר; "בוקר טוב בלש", הבלש מצביע על מי שהוא חושב שהוא הרוצח. המנחה אומר; "לילה טוב בלש" והבלש עוצם עיניים. המנחה אומר; "בוקר טוב רוצח" והרוצח מצביע על האדם שהוא רוצה לרצוח והמנחה אומר; "לילה טוב רוצח" והרוצח עוצם את העיניים. המנחה אומר; "בוקר טוב רופא", הרופא מצביע על האדם שהוא חושב שהולך להירצח בכוונה להצילו. המנחה אומר; "לילה טוב רופא" והוא עוצם את העיניים. המנחה אומר; "בוקר טוב עיירה", כל השחקנים מרימים את ראשם. המנחה מספר האם הרוצח נתפס (אם הבלש צדק במי שחשד או שטעה). המנחה מספר "אף אדם לא נרצח הלילה" זה אומר שהרופא והרוצח הצביעו על אותו האדם אז האדם ניצל. אך אם המנחה מספר; "הלילה נרצח אדם נוסף" זה אומר שהרופא והרוצח לא הצביעו אל אותו האדם והרופא לא הציל את הנרצח. אם לא נרצח אדם בלילה אז מתחיל סיבוב חדש ואם נרצח אדם בלילה כל התושבים מצביעים אל אדם שהם חושבים שהוא הרוצח, אם הרוב הצביע וצדק המשחק נגמר ואילו אם האדם שקיבל את רוב ההצבעות והוא לא הרוצח (הוא אזרח, בלש, רופא) אז אותו האדם מתוודה על תפקידו, יוצא מהמשחק והמשחק ממשיך.

דגשים

• עם הירצחו של שחקן (כשהמנחה מודיע) עליו לצאת מהמשחק. אם לאחר ההצבעה נבחר אדם והוא לא הרוצח (אזרח, בלש, רופא) עליו לצאת גם כן מהמשחק ולא לרמוז, לדבר ולהצביע על השחקנים האחרים כדי לתת רמז.
• אם הבלש הצביע על אדם שחשב שהוא הרוצח וצדק בחשיבתו המשחק יסתיים ואם טעה המשחק ימשיך.
• אם נשארו שני שחקנים הרוצח ינצח במשחק.
• אם לאחר הצבעה של העיירה נבחר אדם בעל תפקיד רופא או בלש אז המנחה בלילה לא יעיר את הרופא או הבלש ותפקידם יעלם מהמשחק.
• מומלץ מאד למנחה בזמן המשחק להשתמש בדף ולרשום את ההצבעות בגלל מורכבות המשחק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאפיה בוויקישיתוף

• מצגת שמדגימה את המשחק (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25564303מאפיה (משחק חברתי)