הרולינג סטונז
ערך זה עוסק בלהקה. אם התכוונתם למגזין מוזיקה, ראו | מוקד פעילות | לונדון, אנגליה |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1962–הווה (כ־62 שנים) |
| סוגה |
•רוק •בלוז •פופ רוק •בארוק פופ •רוק פסיכדלי •רוקנרול |
| חברת תקליטים | וירג'ין |
| חברים | |
|
מיק ג'אגר (1962-) קית' ריצ'רדס (1962-) רון ווד (1975-) | |
| חברים לשעבר | |
|
איאן סטיוארט (1985-1962) ביל ויימן (1993-1962) בריאן ג'ונס (1969-1962) דיק טיילור (1962) מיק טיילור (1974-1969) צ'ארלי ווטס (2021-1962) | |
הרולינג סטונז (באנגלית: The Rolling Stones, האבנים המתגלגלות) היא להקת רוק בריטית, שנוסדה בשנת 1962 בלונדון, והיא אחת מהלהקות המצליחות ביותר בז׳אנר הרוק ובמוזיקה העולמית בכלל. הרכבה המקורי של הלהקה כלל את בריאן ג'ונס (גיטרה ומפוחית), מיק ג'אגר (זמר סולן, מפוחית וגיטרה), קית' ריצ'רדס (גיטרה וקולות רקע), ביל ויימן (אנ') (גיטרה בס), צ'ארלי ווטס (תופים) ואיאן סטיוארט (פסנתר)[1].
בשנת 1963, עזב סטיוארט את הלהקה, אך המשיך לנגן עימה בהופעות לעיתים תכופות, עד למותו בשנת 1985. עם הצטרפותו של אנדרו לוג אולדהם כמנהל הלהקה בשנת 1963, הפכו ג'אגר וריצ'רדס למנהיגי הלהקה ולכותבי השירים הראשיים.
בשנת 1964, הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון שנשא את שמה והכיל בעיקר גרסאות כיסוי לשירי בלוז. בשנים שלאחר מכן, הלהקה יצרה אלבומים בסגנונות מוזיקליים מגוונים דוגמת אלבומה הפסיכדלי "Their Satanic Majesties Request" משנת 1967, ואלבומה "Between The Buttons" מאותה השנה שהיה בסגנון פופ רוק ובארוק פופ פסיכדלי. לאחר שלב זה, חזרה הלהקה למקורות הבלוז שאפיינו אותה, שינוי שבא לידי ביטוי באלבומה "Beggars Banquet" משנת 1968, ובהמשך ב"Let It Bleed" משנת 1969, "Sticky Fingers" משנת 1971 ו-"Exile on Main St" משנת 1972.
ג'ונס, שהיה מנהיג הלהקה בתחילת דרכה, עזב את הלהקה כחודש לפני מותו בשנת 1969 והוחלף על ידי מיק טיילור, שהיה חבר הלהקה עד שנת 1974. שנה לאחר מכן הצטרף ללהקה הגיטריסט רוני ווד.
במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, המשיכה הלהקה בהצלחתה המסחרית עם האלבומים "Some Girls" משנת 1978 ו-"Tattoo You" משנת 1981. במהלך שנות ה-80, שרשרת של סכסוכים מקצועיים בין ג'אגר לריצ'רדס בנוגע לאופי המוזיקלי של הלהקה איימה להוביל לפירוקה, אך השניים הצליחו ליישר את ההדורים ולחזור למסלול ההצלחה עם אלבומם "Steel Wheels" משנת 1989, שלווה בסיבוב הופעות ממושך.
לאחר עזיבתו של ויימן בשנת 1993, הצטרף ללהקה הבסיסט דריל ג'ונס. החל משנות ה-90, חלה ירידה בתפוקת האלבומים של הלהקה, אך עם זאת נותר ביקוש רב לסיבובי ההופעות החיות של הלהקה, שזוכים להצלחה רבה עד היום[2].
ללהקה, ששאבה את השראתה ממוזיקת הבלוז ועיצבה אותה מחדש עם שילובה במוזיקת הרוקנרול, היה תפקיד מרכזי בחדירה של המוזיקה הבריטית לארצות הברית באמצע שנות ה-60 של המאה העשרים, כחלק מ"הפלישה הבריטית". הרולינג סטונז היו מזוהים עם "תרבות הנגד" (Counterculture)(אנ') שהתפתחה במהלך העשור בארצות הברית, דחתה את ערכי דור ההורים ויצאה כנגד איסורים חברתיים ארוכי שנים.
הלהקה, אשר מקור שמה משירו של מוזיקאי הבלוז מאדי ווטרס משנת 1948 "Rollin' Stone" (שמשמעותו "נווד"), נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה[3]. בשנת 1989, נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוקנרול. היא מוקמה על ידי מגזין הרולינג סטון במקום הרביעי ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים[4]. לאורך שנות פעילותה, מכרה הלהקה מעל ל-200 מיליון אלבומים[5], ובשנת 2012, ציינה 50 שנות פעילות[6].
- ^ סטיוארט עזב את הלהקה באופן רשמי בשנת 1963, אך המשיך להופיע עימה בהופעות כפסנתרן אורח, עד למותו בשנת 1985. ג'ונס עזב את הלהקה כחודש לפני מותו בשנת 1969 והוחלף על ידי מיק טיילור, אשר המשיך עם הלהקה עד לשנת 1975. רוני ווד תיפקד כגיטריסט הלהקה יחד עם קית' ריצ'רדס. לאחר עיזבתו, הוחלף הבסיסט ביל ויימן בדריל ג'ונס.
- ^ עד לשנת 2007, נחשבו סיבובי ההופעות של הלהקה הבאים: Voodoo Lounge Tour (משנת 1994–1995), Bridges to Babylon Tour (משנת 1997–1999), Licks Tour (משנת 2002–2003), ו-A Bigger Bang Tour (משנת 2005–2007) לארבעת מתוך חמשת סיבובי ההופעות הכי מצליחים מסחרית בהיסטוריה. בעניין זה ראה: נלסון, בעמ' 141
- ^ The Rolling Stones, bio.com
- ^ Rolling stones in 100 Greatest artists, rollingstone.com
- ^ The Rolling Stones, biography.com
- ^ The Rolling Stones celebrate 50 years, bbc.com, July 11, 2012