הקומונה החדרתית
"הקומונה החדרתית" הייתה הגרעין המייסד של קבוצת דגניה. הקבוצה מנתה שתי חברות ועשרה חברים.
חברי הקבוצה החליטו ליזום הקמה של תנועה המתבססת על עקרונות של שיתוף ושל עזרה הדדית. הם התארגנו באנייה בדרך לישראל בשנת 1908, ובארץ ישראל נדדו בין תחנות רבות עד שהגיעו לאום ג'וני, שבה הקימו בה את דגניה, וממנה לנקודת הקבע של היישוב, ליד מוצא הירדן מהכנרת.
תולדות הקומונה
חברי הקבוצה החליטו ליזום הקמה של תנועה המתבססת על עקרונות של שיתוף ושל עזרה הדדית. הם התארגנו באנייה בדרך לישראל בשנת 1908. מיד עם הגיעם ארצה עבדו יחד בפתח תקווה, בבן שמן ולאחר מכן בחוות כנרת. החווה נתקלה בקשיים כלכליים, ורופין נאלץ לפטר את הפועלים - ביניהם חברי הקומונה הרומנאית בניהולו של יוסף בוסל. בוסל וחבריו עזבו לחדרה, ושם הקימו קומונה חדשה, שאליה הצטרפו חלוצים נוספים. שמה החדש של הקומונה היה "הקומונה החדרתית".
בעטיים של הקשיים הרבים שאליהם נקלעה חוות כנרת, החליט מנהלה, ד"ר ארתור רופין, להעניק לקבוצת פועלים אחרים, שהגיעו מאזורים שונים, שטח אדמה לניהול עצמי שעליו יגדלו גידולי שדה במשך שנה, שבסופה יבדקו את המאזן. ואכן, בשנת 1910 הפועלים הצליחו לעמוד ביעדים הכלכליים שהציבו לעצמם: מאזן גידולי השדה נהיה לחיובי, והרווח היה ניכר[1]. משכך, שכנע ד"ר רופין את חברי הקומונה החדרתית לחזור ולעבוד בחוות כנרת. מחוות כנרת עברה הקומונה לאום ג'וני, שם התגוררה בבקתות ובחושות של הפלאחים הערביים המקומיים ועסקה בהכשרת קרקעות[2].
חברי הקומונה החדרתית התבססו באום ג'וני, ועמלו קשה על מנת לחזק את המשק. החברים בקומונה הכריזו על נוהלי עבודה ודרכי ארגון, וכך התחילו להתגבש חיי הקבוצה. בקומונה התגבשה עמדה בדבר מעמדה של האישה, והועלתה דרישה לשוויון מלא בין המינים, בזכויות ובחובות. בעת ישיבתם באום ג'וני החליטו החברים לקרוא ליישובם בשם "דגניה", כפי שכתבו במברק שיועד לד"ר ארתור רופין: "קראנו את מושבתנו דגניה על שם חמשת מיני הדגנים הגדלים אצלנו"[3].
הערות שוליים
- ^ מחבר לא ידוע, קבוצת דגניה - היסטוריה, מו"ל לא ידוע
- ^ ספור אום ג'וני (דגניה), באתר מלון בכל מקום
- ^ מחבר לא ידוע, קבוצת דגניה -דמויות ראשוניות, מו"ל לא ידוע
23270165הקומונה החדרתית