ניצוצות (קבלה)

ניצוצות הוא מושג בקבלה - תורת הנסתר היהודית.

לפי קבלת האר"י, עם היווצרות עולם הקליפות נלכדו ניצוצות מההארה האלוקית ו"נשבו" שם. ניצוצות אלו הם שנותנים חיות לממלכה הדמונית של הקליפות, וכל עוד הם שבויים שם יש לטומאה ולרוע אחיזה בעולם. כאן מתגלה ייעודו של האדם ותפקידו בעולם: על האדם מוטלת החובה להוציא מתוך שביים את ניצוצות האורות מתוך ה"קליפות" ולהעלותם למקומם אל העולם האלוקי, וזאת בעזרת "תורת התיקון והכוונות". כשיסתיים תהליך הבירור וכל ניצוצות הקדושה ישובו למקומם, תשלם מלאכת התיקון ואז תבוא גאולה לעולם.

ישנה מסורת קבלית ולפיה בתהליך שבירת הכלים התפזרו בעולם רפ"ח (288) ניצוצות של הטוב האלוקי. פעולות שונות נדרשות כדי להחזיר את אותם ניצוצות. מקובל, כי בעת יציאת מצרים התבררו כבר 202 ניצוצות, על פי דברי הפסוק (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ח) "וגם ערב רב עלה איתם", ונשארו רק 86 ניצוצות לבירור - בגימטריה "הטבע"^[1].

העלאות ניצוצות

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב: ”כמו שיש ניצוצות באכילה ה"נ בכל פעולה מפעולות אדם, וה"ה בכל שמיעה וקריאה, ולפעמים יש שענייני העולם הבאים ממרחקים הם משתלבים ועולים למרומי תורה, והכל לשם שמים, בשקל הקודש.” (מידות הראי"ה העלאת ניצוצות)