הספרה הציבורית
במדעי החברה, הסְפֵרָה הציבורית או המרחב הציבורי הם כינויים לכל הפעילויות האנושיות הנעשות בציבור, מחוץ למסגרת המשפחתית.
הסוציולוג, הפילוסוף וחוקר התרבות יורגן הברמאס, שטבע את המושג ב-1962 בספר "ההשתנות המבנית של המרחב הציבורי"[1], מתייחס אל המרחב הציבורי כאל ספרה, המצויה בין הספרה הפרטית של האדם ולבין הספרה הפוליטית של המדינה - מרחב שבו אזרחים מתאספים להתדיינות רציונלית בסוגיות פוליטיות ומגבשים דעת קהל ביקורתית, תוך כדי תקשורת מתדיינת שמשפיעה על המרחב הפוליטי שבו הממשל מקבל החלטות. המרחב הציבורי ההברמאסי נגיש באופן חופשי לכל האזרחים שמנהלים שיח ביקורתי שמטרתו ביקורת על מוקדי העוצמה הציבורית, המוגבלים למספר מצומצם של בעלי תפקידים מנקודת המבט של טובת הכלל. על כן המרחב הציבורי חייב להתקיים מחוץ לתפקידים המוסדיים שמרכיבים את המרחב הפוליטי.
הספרה הציבורית מתאפיינת במפגשים ודיונים שהתקיימו לאורך ההיסטוריה במקומות שונים, לדוגמה ב"אגורה" וב"ארנה" ביוון העתיקה, בכנסייה בימי הביניים, ובעת החדשה בבתי הקפה ובטברנות, בפארקים, במזנון המפעל ואפילו בפינת הרחוב.
תנאי הבסיס לקיום מרחב ציבורי מחייבים:
- המרחב הציבורי יכול להתקיים בדמוקרטיה בה מתקיים חופש הבעת דעה ודיון בענייני מדינה.
- האזרחים החופשיים מאינטרסים פוליטיים או כלכליים. הם זכאים לבעלות על רכוש מחד, ומדינת הרווחה דואגת לקיומם מאידך.
- כינונה של חברה אזרחית המבוססת על תפיסות עולם בעלת רוח דמוקרטית שמעריכה את מקומם של האזרחים בדמוקרטיה ויש בה תרבות פוליטית של התאספות והתדיינות, המעודדת השתתפות חופשית וולונטרית של אזרחים במרחב בציבורי.
הברמאס משתמש בהקשר היסטורי של התפתחויות בגרמניה (תנועת הנאורות), בבריטניה (הליברליזם האזרחי) ובצרפת (המהפכה הצרפתית, שהביאה את רעיונות של שוויון וזכויות אזרח) שגרמו להיווצרות מודל של מרחב הציבורי בורגני בצרפת. בני אדם התאספו ויצרו ציבור המקיים דיון על סוגיות כלכליות ופוליטיות. מרחב זה משמש כמתווך בין המדינה, בה הם אזרחים לבין צורכיהם כבני אדם פרטיים.
הברמאס הצהיר בכנס שהתקיים בארצות הברית ב-1992 כי "הספר הראשון שכתבתי על המרחב הציבורי, נע בתוך הביקורת המרקסיסטית הקלאסית. לפחות כפי שהיא נתפסת באסכולת פרנקפורט". לטענתו, ההתדיינות הפתוחה והרציונלית, המובילה לגיבוש הדעות במרחב הציבורי, היא בעלת חשיבות להתהוותה של הדמוקרטיה הן במדינה קפיטליסטית והן במדינת רווחה. חשיבות זאת נובעת מתוך העובדה שהמדינה היא בעלת הסמכות להפעלת כוח, בין אם היא מפעילה אותו ובין אם לאו. על כן, כדי שמדינה תוכל לפעול באופן דמוקרטי, הכרחי שיתקיים דיון ציבורי ותתגבש דעת קהל ביקורתית שתוכל להיות כוח נגד אל מול הסמכות של המדינה, ותייצר את הבסיס ללגיטימציה הדמוקרטית.
בספרו הראשון הוא קובל על כך שבמדינת הרווחה לא מתקיימת זירה ציבורית פתוחה להתדיינות, אלא החלטות מתקבלות באמצעות פשרות של הסכמים בין קואליציות והסכמי שכר ומאבקי כוח בין ארגוני מגזר שלישי למדינה. מסיבה זאת הוא מציע מודל של מרחב ציבורי חדש, שבו הציבור יתבע פומביות של הארגונים היריבים הפועלים בתוכה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "מרחב ציבורי (בתקשורת)", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
הערות שוליים
29434989הספרה הציבורית