הסכם ברלין (1926)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסכם ברלין (ידוע גם בשם חוזה הנייטרליות והאי–תוקפנות הגרמני–סובייטי) הוא הסכם שנחתם ב-24 באפריל 1926 שבו גרמניה וברית המועצות הסכימו להישאר נייטרליות במקרה במקרה שאחת מהן תותקף על ידי צד שלישי למשך חמש שנים. ההסכם אשרר את הסכם רפאלו מ-1922.

הצדדים אשררו את ההסכם ב-29 ביוני 1926, והוא נכנס לתוקף מאותו יום. ההסכם נרשם בסדרת הסכמי חבר הלאומים ב-3 באוגוסט 1926. הוא חודש ב-24 ביוני 1931, ואושר ב-5 במאי 1933. הפרוטוקול הנוסף נרשם בחבר הלאומים ב-15 בפברואר 1935.

פרטי ההסכם

ההסכם כלל את הסעיפים הבאים:

  1. היחסים בין גרמניה וברית המועצות ימשיכו להתבסס על הסכם רפאלו. ממשלת גרמניה וממשלת ברית המועצות ישמרו על קשר ידידותי על מנת לקדם הבנות בכל הקשור לשאלות הפוליטיות והכלכליות המשפיעות עליהן.
  2. במידה ואחד הצדדים בהסכם יותקף על ידי צד שלישי, הצד השני בהסכם ישמור על נייטרליות לאורך כל משך הסכסוך.
  3. אם על רקע עימות כמו שתואר בסעיף 2 או אם בתקופת שלום, תיווצר קואליציה של מעצמות מצד שלישי שיחרימו כלכלית או פיננסית את אחד הצדדים, הצד השני בהסכם מתחייב שלא להצטרף לקואליציה כזו.
  4. ההסכם הנוכחי יאושרר ומסמכי האשרור יוחלפו בברלין. היא תיכנס לתוקף ממועד החלפת מסמכי האשרור ותישאר בתוקף למשך 5 שנים. שני הצדדים יתייעצו טרם תפוגת ההסכם בנוגע לעתיד היחסים הפוליטיים ביניהם.

מטעם גרמניה חתם גוסטב שטרזמן, ומצד ברית המועצות חתם ניקולאי קרסטינסקי.

התגובות להסכם

בגרמניה הושווה ההסכם לברית ביטוח המשנה שחתם אוטו פון ביסמרק מול האימפריה הרוסית ב-1887. ההצבעה בעד אישור ההסכם ברייכסטאג התקבלה פה אחד, לראשונה בתולדות רפובליקת ויימאר.

אחרית דבר

ביוני 1926 בנקים גרמניים העניקו לברית המועצות אשראי בסך 300 מיליון מארק. הריבית עמדה על 9.4% לשנה. באוקטובר 1926 הזמינה ממשלת ברית המועצות קבוצה של צירי רייכסטאג למוסקבה. גאורגי צ'יצ'רין, שר החוץ הסובייטי, ביקר בברלין בדצמבר 1926 וציין את שיפור היחסים בין המדינות לעומת 1925.

לאחר 1926 החלה דעיכה איטית בטיב היחסים, כששיאה היה בעליית אדולף היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ב-1933.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34180861הסכם ברלין (1926)