הסכם בורינג

הסכם בורינג (באנגלית: Bowring Treaty) הוא הסכם שנחתם בין בריטניה לבין סיאם ב-18 באפריל 1855. מטרת ההסכם הייתה להקל על המסחר הזר בסיאם. על ההסכם חתמו סר ג'ון בורינג מבריטניה ומצד סיאם המלך ראמה השני.

ההסכם החליף את הסכם ברני שנחתם בין שתי המדינות ב-1826. מטרת ההסכם החדש הייתה להקל על הסוחרים הזרים בסיאם, לקבוע רגולציה חדשה ולנסח מערכת ייבוא וייצוא חדשה. ההסכם הביא לפתיחתה של סיאם למסחר והשפעה מערבית.

רקע

ההסכם הראשון שעליו חתמה סיאם מול מדינה אירופית היה הסכם ידידות ומסחר בין ממלכת איוטהאיה לבין פורטוגל בשנת 1516. באותה עת, הותר לפורטוגזים להתיישב בממלכה, בתמורה לרובים ותחמושת. הסכם דומה נחתם ב-1598 מול ספרד, וב-1604 הסכם מסחר נחתם גם עם הולנד, שסחרה בכותנה בתמורה לעורות ופלפל. באותה עת החלו להירקם קשרים עם התרבות היפנית, וב-1593 שירתו בצבא איוטהאיה 500 חיילים יפנים.

הבריטים יצרו לראשונה קשר עם הממלכה ב-1612 כשחברת הודו המזרחית הבריטית קיבלה זכויות מסחר ואדמה. עם זאת, פעילות החברה לא הניבה רווחים והיא עזבה את איוטהאיה ב-1625. הקשר עם בריטניה חודש ב-1821, כשג'ון קרופורד נשלח מטעם חברת הודו המזרחית לדון בהסכם סחר חדש, אחרי שנים של מונופול על המסחר מצד בית המלוכה, שמצידו היה ללא יכולת לגבות מיסים, ועל כן נקט בהסדר שהעלה את מחירי הטובין שיוצאו לעולם וב-1826 נחתם הסכם ברני בין המדינות. ההסכם החזיק מעמד עד 1855, כשנחתם הסכם בורינג שהקל על המסחר אחרי ביקורו של ג'ון בורינג בסיאם.

עיקרי ההסכם

על אף הפתיחה הרחבה יותר של תאילנד למסחר מערבי, ההסכם הותיר הגבלות רבות על החברות הזרות. ההסכם קבע מכסים של 3% על כל הסחורות המיובאות, היתר לנתינים בריטים לסחור בכל נמלי תאילנד, התאפשר להחזיק באדמות ליד בנגקוק וכן הוענקה זכות התנועה החופשית בכל רחבי הממלכה.

כמו כן, הוא העניק לבריטים פטור מחובת ציות לרשויות המקומיות, בצעד שהפך בהמשך ליעד לביטול של המדינאים התאילנדים עקב בעיות שהתעוררו כפועל יוצא מכך. הקלות נוספות היו ההיתר לבריטים לסחור ישירות מול נתיני סיאם בלי חובת צד שלישי.

מנגד, ממשלת סיאם קיבלה את האפשרות לאסור ייצוא מלח, אורז ודגים בכל עת שבה התעורר חשש ליצירת מחסור.

השלכות

ההסכם הביא לשילוב מהיר של סיאם בכלכלה העולמית, וקידם אותה למדינת לאום מודרנית. עם הסרת החסמים, נדרש בית המלוכה לתור אחר מקורות הכנסה אחרים, דוגמת העלאת המיסים על אופיום, הימורים ואלכוהול.

בין השנים 1850 ל-1907 עלה ייצוא האורז מ-5% ל-50% מכלל היבול בתאילנד. כ-80% מהאורז שיוצא מתאילנד נשלח לסינגפור והונג קונג. בשנים אלו הייתה ירידה חדה בייצור הטקסטיל עם הופעתן של סחורות מערביות בשוק. ההסכם הביא גם ליצירת מקומות עבודה חדשים במקומות רבים ברחבי תאילנד, ובדגש על בנגקוק. רובם נתפסו על ידי מהגרים סינים.

השינוי שהתחולל בתאילנד באותן שנים חריג בהיסטוריה, מאחר שבניגוד לאזורים רבים אחרים ברחבי העולם ובדרום-מזרח אסיה בפרט, הוא התרחש באמצעות האליטה המקומית, ולא נכפה על ידי שליטים אירופאים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסכם בורינג בוויקישיתוף

• Smith, Nucharee Nuchkoom; Smith, Robert Brian (באוקטובר 2019). "Has Thailand learnt any Lessons from the Bowring Treaty and the Treaty of Amity?" (PDF). pp. 405–418. doi:10.30958/ajl.5-4-3. נבדק ב-17 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
• הסכם בורינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33626143הסכם בורינג