הליקאז

הליקאז הם קבוצת אנזימים שחיוניים לאורגניזמים חיים. חלבונים אלה הם חלבונים נעים, הפורמים את המבנה הדו-גדילי של מולקולת ה- DNA על ידי פירוק קשרי המימן בין הבסיסים בשני הגדילים. פגם בגן המקודד להליקאז גורם לסינדרום ורנר [1], שמאופיינת בהזדקנות מוקדמת.

תפקיד

לתהליכים תאיים רבים (בהם שכפול DNA, תעתוק, תרגום, שחלוף, תיקון DNA) דרושה הפרדה בין גדילים של חומצות גרעין. על מנת להפריד בין הגדילים, של הסליל הכפול של ה-DNA, או על מנת להפריד את סליל של RNA מ-DNA, מולקולת ההליקאז משתמשת בהידרוליזה של ATP, באמצעותם נשברים קשרי המימן בין זוג הבסיסים. ההליקאזים נעים לאורך הגדיל הכפול של חומצת הגרעין באופן כיווני ספציפי לכל אנזים.

הליקאזים מקבלים מספר צורות ומצבים אוליגומריים שונים. מחקרים הראו שיש הליקאזים פסיביים[2], בהם אין זירוז של ההפרדה, ואילו יש שממלאים תפקיד פעיל בזירוז של הפרדת הגדילים תוך שימוש באנרגיה המופקת מהידרוליזת ATP. ‏[3] [4] נראה שהליקאזים מעבדים מהר יותר אין ויוו מאשר אין ויטרו, לאור נוכחותם של חלבונים שמסייעים לערעור היציבות של צומת המזלג (fork junction).