הליוגרפיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חריטת ההליוגרפיה המוקדמת ביותר ששרדה, נעשתה על ידי ניספור נייפס בסביבות 1826. הלוח נחשף תחת חריטה רגילה, שהעותקה אל הלוח באמצעות טכניקה זו

הליוגרפיה (מצרפתית: héliographie, נקרא גם "רישום-שמש") הוא שם של תהליך בצילום שהומצא על ידי הצלם והממציא הצרפתי ניספור נייפס בשנת 1822, איתו הוא גם יצר את התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד, נוף מחלון בלה-גרא סביבות 1826[1].

התהליך התבצע באמצעות תמיסת ביטומן (bitumen of Judea - סוג של זפת) אשר שימש כציפוי ללוח מתכת או זכוכית, והגביר באופן יחסי את הרגישות לאור. לאחר חשיפה של כ-8 שעות, הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח באמצעות שמן לבנדר ונפט, שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הליוגרפיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ צילום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32195319הליוגרפיה