הכיבוש הרוסי של תבריז
.jpg)
הכיבוש הרוסי של תבריז נמשך מ-30 באפריל 1909 עד 28 בפברואר 1918, עם הפרעה קצרה בין 6 לבין 31 בינואר 1915. העיר תבריז הייתה העיר השנייה של קאג'אר איראן (אנ') באותה תקופה, בירת חבל הארץ אזרבייג'ן, ומעונו המסורתי של יורש עצר הקג'אר.
רקע
במהלך המהפכה החוקתית של פרס, פרץ מרד בטבריז ב-23 ביוני 1908. בתחילת פברואר 1909 כיתרו את העיר כוחות הממשלה תחת הנסיך עין-אל-דאולה. ב-20 באפריל, בתגובה למצור, הסכימו בריטניה, צרפת ורוסיה כי יש לשלוח כוח רוסי לכיבוש העיר על מנת "להקל על הכניסה לעיירה של הציוד הנדרש, להגן על הקונסוליות והנתינים הזרים ולעזור למי שמבקש לעזוב את העיר".[1]
הכיבוש
הכוח הרוסי בפיקודו של גנרל סנרסקי כבש את תבריז ב-30 באפריל 1909. משא ומתן על נסיגתו החל כמעט מיד אך נמשך לתוך 1911. ב-29 בנובמבר 1911, ממשלת רוסיה הציבה בפני הממשלה הפרסית אולטימטום. היו כמה דרישות, אבל החשובה ביותר הייתה לפטר את עורך הדין האמריקאי הטרי מורגן שוסטר. שוסטר נשכר על ידי "המג'לס" (הפרלמנט הפרסי) לארגן את ענייני הכספים של המדינה. עם סירובו של הפרלמנט הפרסי לפטר את שוסטר, פיזר השאה את הפרלמנט והסכים לאולטימטום הרוסי.
האולטימטום יצר אי שקט בתבריז. ב-21 בדצמבר, קבוצות של לוחמי גרילה פרסיים תקפו את הכוחות הרוסיים, וגרמו לו אבדות קשות. בתגובה, נשלחה חטיבה של הצבא הרוסי הקיסרי לתבריז בפיקודו של גנרל וורופנוב. מטרתו הייתה לכבוש שלוש ערים מרכזיות: תבריז, אנאזלי (אנ') ורשת. הקרב הקשה ביותר של הפלישה הרוסית התרחש בתבריז, שם התנגדו המהפכנים. לאחר כשלושה ימים נפרצה ההגנה של תושבי העיר. הרוסים הפגיזו את תבריז בארטילריה ונכנסו לעיר ב-31 בדצמבר.
לאחר הכיבוש, הרוסים ערכו בתי משפט צבאיים כדי לשפוט את קבוצות הלוחמים. הרוסים הוציאו להורג את המהפכנים החוקתיים של תבריז וקרוביהם בהמוניהם ואזרחים רבים של תבריז. המספר הכולל של הוצאות להורג מוערך בכ-1,200. מנהיג הכת השיח'יה המקומית, היה ביניהם. הרוסים הרסו גם חלק מהארג של תבריז (אנ') על ידי הפגזתו. אש פרצה בארג בזמן שהוחזק על ידי חיילים רוסים.[2][3]
בתקופת הכיבוש הרוסי התגורר יורש העצר מוחמד חסן מירזה בתבריז. החל משנת 1906 ובאמצעות זיכיון פרסי, בנתה חברה ממשלתית רוסית כביש מתחנת הרכבת הרוסית בג'ולפה לתבריז. לאחר מכן, הרוסים שדרגו את הכביש למסילת ברזל שנפתחה לתנועה במאי 1916 כמסילת הברזל הראשונה בפרס.
לאחר הכיבוש
לאחר הכניסה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1914, התקדמו כוחות עות'מאנים לקווקז על מנת להילחם נגד רוסיה, צעד שאיים לנתק את הכוחות באזרבייג'ן. הרוסים הורו על פינוי. בין 17 בדצמבר 1914 ל-6 בינואר 1915, כל החיילים הרוסים עזבו את תבריז. נוצרים מקומיים רבים – אשורים, כלדים ואורתודוקסים – עזבו איתם. הכורדים העות'מאנים בפיקודו של חמד מוכתאר ביי שמחל כבשו את העיר ב-8 בינואר.
הכיבוש העות'מאני-כורדי לא נמשך זמן רב. העות'מאנים הובסו באופן מכריע בקרב סריקמיש והרוסים הצליחו לכבוש את העיר מחדש ב-31 בינואר 1915. העיר נשארה בשליטה רוסית עד שהמהפכה הרוסית של נובמבר 1917 יצרה אי סדר ובלבול בקרב החיילים. הפינוי החל בתחילת 1918 וב-28 בפברואר עזבו אחרוני החיילים הרוסים את תבריז. ב-18 ביוני החלו שוב העות'מאנים לכבוש את העיר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Valérie Gonzalez, Bosworth Edmund C. (ed.), Historic Cities of the Islamic World, Leiden-Boston, Brill, 2007, 583 p., 32 pages of maps and illustrations, Revue des mondes musulmans et de la Méditerranée, 2010-12-15 doi: 10.4000/remmm.6563
- ^ Los Angeles Herald 26 December 1911 — California Digital Newspaper Collection, cdnc.ucr.edu
- ^ Letters from Tabriz: the Russian suppression of the Iranian constitutional movement, Washington, DC: Mage Publishers, 2008, מסת"ב 978-1-933823-25-6
38926439הכיבוש הרוסי של תבריז