הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית
כוח אדם
סוג שירות חובה
גיל הגיוס 17–30
אורך השירות עד כ-10 שנים
כוחות פעילים 1,280,000 (4 בעולם)
כוחות מילואים 600,000
תקציב
תקציב שנתי $1.6 מיליארד דולר (2018)
אחוזי תמ"ג 4.9% (2018)
הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית
סמל הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית
סמל הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית

דגל צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית (משמש בדרך כלל על מנת לייצג את כלל הכוחות המזוינים)
דגל צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית (משמש בדרך כלל על מנת לייצג את כלל הכוחות המזוינים)

זרועות
צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית
הצי העממי של קוריאה הצפונית
חיל האוויר העממי של קוריאה הצפונית
לשכת ההנחיה הארטילרית של קוריאה הצפונית
חיל המבצעים המיוחדים של קוריאה הצפונית
עיטורים ומבנה פיקודי
עיטורים, מדליות ותוארי כבוד
דרגות קוריאה הצפונית
היסטוריה צבאית
היסטוריה צבאית של קוריאה הצפונית
היסטוריה של קוריאה הצפונית
רונדל של חיל האוויר הצפון קוריאני

צבא העם הקוריאני (בקוריאנית: 조선인민군, תעתיק: צ'וֹסן אינמינקוּן; האנג'ה: 朝鮮人民軍) הוא צבאה של קוריאה הצפונית הכפוף למשרד הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית. קים ג'ונג און הוא המפקד העליון שלו ויושב ראש ועד ההגנה הלאומי, שר הכוחות המזוינים העממיים הוא סגן המרשל נו קוואנג צ'ול והרמטכ"ל הוא סגן המרשל רי יונג גיל.

לצבא העם הקוריאני חמישה ענפים:

  1. צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית.
  2. הצי העממי של קוריאה הצפונית.
  3. חיל האוויר העממי של קוריאה הצפונית.
  4. לשכת הנחיית הארטילריה.
  5. הכוחות המיוחדים של קוריאה הצפונית.

נכון ל-2018, עמד תקציבו השנתי של הצבא על כ-1.6 מיליארד דולרים אמריקניים. דו"ח ISIS של ארגון המחקר האמריקני מעריך כי בידי קוריאה הצפונית כמות חומר בקיע המספיקה לבין 2 ל-9 ראשי נפץ גרעיניים. מדיניות "הצבא קודם" של הסונגון מעלה את הצבא לבעל תפקיד מרכזי בחברה ובפוליטיקה וכמובילה, תפקיד השמור במרקסיזם קלסי למעמד הפועלים.

בשנת 1978 קבע קים איל-סונג שיום ייסוד הצבא ישונה מה-8 בפברואר ל-25 באפריל, יום הקמתה של מחתרת הגרילה האנטי יפנית בקוריאה בשנת 1932, על מנת לזהות את המחתרת עם הצבא ולטשטש את מוצאו הסובייטי. התעשייה הצבאית הקוריאנית החלה בייצור טילים ארוכי טווח כגון הנודונג-1.

קוריאה הצפונית היא המדינה הצבאית ביותר כיום, בעלת הצבא הסדיר הרביעי בגודלו בעולם, המונה כ-1,106,000 חיילים חמושים. כ-20% מבני 17 - 54 משרתים בשירות צבאי סדיר. האנשים המתאימים משרתים עד כ-10 שנים חובה.

בנוסף ישנו גם כוח מילואים הכולל 1,700,000 חיילים. הצבא מפעיל מערכת ענפה של מתקנים צבאיים הפזורים בכל רחבי המדינה, מערכת צפופה של הגנה אווירית, ומפעלי נשק גדולים.

מעריכים כי לצבאה של קוריאה הצפונית מאגר נשק כימי גדול, השלישי בגודלו בעולם.

בעוד שהתיישנות הציוד שנובעת ממצוקה כלכלית נחשבת כפגם העיקרי, בכל זאת נחשב הצבא כאיום משמעותי מפאת קרבתו הרבה אל המרכזים המיושבים בקוריאה הדרומית.

צבא העם הקוריאני עומד מול צבא קוריאה הדרומית והכוחות המזוינים של ארצות הברית המוצבים בקוריאה לאורך האזור המפורז מאז הפסקת האש בסיום מלחמת קוריאה בשנת 1953.

היסטוריה

צבא העם הקוריאני החל כצבא המתנדבים הקוריאני שנוצר ביאנן שבסין ב-1939. שני האישים האחראיים לייסוד הצבא היו קים טו-בונג ומו צ'ונג. באותו זמן נפתח בית ספר ליד יאנן להכשרת מנהיגים צבאיים ופוליטיים לקוריאה העצמאית לעתיד. עד 1945, גדל צבא המתנדבים לכ-1,000 איש, רובם עריקים קוריאניים מהצבא האימפריאלי היפני. בתקופה זו לחם צבא המתנדבים לצד כוחות קומוניסטיים סינים מהם לקח נשק ותחמושת. לאחר תבוסת היפנים, ליווה צבא המתנדבים את הכוחות הסיניים למנצ'וריה תוך שהוא מקווה לגייס קוריאנים מהאזור ולהיכנס לקוריאה. בספטמבר 1945 מנה הכוח 2,500 חיילים.

לאחר מלחמת העולם השנייה ובמהלך הכיבוש הסובייטי של חצי האי הקוריאני מעל קו רוחב 38, יצאה ממטה הארמייה ה-25 בפיונגיאנג הוראה לכל קבוצות המחתרת החמושות להתפרק ב-12 באוקטובר 1945. 2,000 קוריאנים עם ניסיון קודם בצבא האדום נשלחו למקומות שונים ברחבי הארץ על מנת להקים כוח לוחם בראשות הסובייטים, הכוח נוצר ב-21 באוקטובר של אותה שנה.

בית הספר הצבאי-פוליטי הראשון בקוריאה הצפונית, האקדמיה הצבאית בפיונגיאנג בראשותו של קים צ'יאק, בעל ברית של קים איל-סונג, נוסד באוקטובר 1945 בהנחיה סובייטית כדי לאמן את משמרות העם כיחידות לביטחון ציבורי. ב-1946 החלו בוגרי האקדמיה להיכנס ליחידות משטרה וביטחון סדירות. יחידות אלה, החמושות בנשק קל, היו מורכבות מתומכיו של קים איל-סונג ומוותיקי קרבות מסין העממית. האקדמיה הביטחונית המרכזית הוקמה זמן קצר אחרי יחידות המשטרה והביטחון ושמשה להכשרת קצינים פוליטיים וצבאיים.

לאחר שהוקמו בסיסים, מתקני ההכשרה והצבא אורגנו מחדש ונכנסו לפעולה מפקדות צבא העם הקוריאני. מה שהיו קודם לכן יחידות חצי-רשמיות הפכו עתה לצבא סדיר אשר סיפק לפקודיו נשק, תגים ומדים סובייטיים.

לפני פרוץ מלחמת קוריאה צייד יוסיף סטלין את הצבא בטנקים, במשאיות, בארטילריה ובנשק קל מודרניים. באותו זמן היה צבא קוריאה הדרומית נחות מצבא הצפון הן במספר חייליו והן בציוד. צבא העם הקוריאני היה המסית המרכזי למלחמת קוריאה הקרויה בצפון "מלחמת שחרור ארץ האבות".

בשלבי הפתיחה של מלחמת קוריאה ב-1950 הדף צבא קוריאה הצפונית את צבא קוריאה הדרומית במהירות וכבש את סיאול, תוך השמדת 70% מ-100,000 חייליו. בסתיו של אותה שנה, התבצעה נחיתה אמפיבית של חיילי צבא ארצות הברית שנועדה לסייע לצבא דרום קוריאה והתרחש הקרב באינצ'ון. לאחר מכן הוסג הצבא הצפון קוריאני לנהר יאלו, מה שהביא לצמצום תפקודו במלחמה. משלב זה נטל צבא השחרור העממי תפקיד עיקרי בלחימה לטובת צפון קוריאה. עד סוף המלחמה ספג הצבא 290,000 אבדות, ומתוכן 90,000 שבויי מלחמה.

תורת הלחימה של צבא העם הקוריאני מושפעת בעיקר מהוגים סובייטים מוקדמים (משנות ה-20 של המאה ה-20) ש"התגלו מחדש" במהלך שנות ה-70 והובאו לידיעת המפקדים הקוריאניים בבתי ספר צבאיים סובייטיים, כדוגמת ההוגים טוכצ'בסקי וסבצ'ין.

תורת לחימה זו, הקרויה "מלחמה דו חזיתית", מתארת מהלך של כוח קונבנציונלי-רגלי גדול המתוגבר בארטילריה, בשריון ובנגמ"שים, תוך שימוש רב בכוחות קומנדו, שיוכל לפרוץ דרך האזור המפורז, לעטוף ולהשמיד את הכוח הקדמי הדרום קוריאני ולכבוש במהירות את כל חצי האי. בתורת הלחימה שניסחו, הדגימו הקצינים את חשיבתם של ההוגים הישנים שתיארו את טבע הלחימה המודרנית כתלת ממדית, ככזאת שאינה מבחינה בין חזית לעורף, כמסתמכת במידה גוברת והולכת על מיכון וכמנהלת משימות ויכולות הנדסיות.

פיקוד ושליטה

בפסגת ההיררכיה הפיקודית של הצבא הצפון קוריאני נמצאת וועדת ההגנה הלאומית בראשות קים ז'ונג און. משם מואצל הפיקוד אל משרד הכוחות המזוינים העממיים ואל המטה הכללי שלו, ומשם הוא מגיע אל הלשכות ואל היחידות המבצעיות. סמכות נוספת המפקדת על הצבא היא הועדה הצבאית המרכזית של מפלגת הפועלים של קוריאה, המפלגה השלטת במדינה. סמכות זו נדרשת על מנת להבטיח את שליטת המפלגה בצבא. מהפכים רבים שהתרחשו מאז 1990, הובילו אל המבנה הנוכחי של מערכת הפיקוד והשליטה בצבא. רוב הפרטים אודות המהפכים הללו אינו ידוע בעולם החופשי, אם כי המעט שידוע עליהם הוא כי מרביתם נובעים ממותה הטבעי של האליטה המזדקנת, כגון קים איל-סונג (שנפטר ביולי 1994), שר הכוחות המזוינים או-צ'ין-יו (פברואר 1995) ומחליפו בתפקיד, צ'וי קוואנג (1997).

מרבית השינויים נערכו על מנת להבטיח את כוחו של קים ג'ונג איל. במושב השמונה עשר של הוועידה העממית השישית במאי 1990 כונן ועד ההגנה הלאומי כוועד עצמאי, תוך עליית מעמדו כשווה לזה של הוועידה העממית ולא ככפוף לה. בהתאם לזאת, מונה קים ז'ונג איל כסגן יו"ר ועד זה, וב-24 בדצמבר 1991, מונה כיו"ר הוועד. כמו כן, מונה קים למפקד העליון של צבא העם הקוריאני, באפריל 1992. בין דצמבר 1990 לדצמבר 1995 קודמו קרוב ל-800 קצינים בכירים לעמדות עדיפות. לאחר קבלת דרגתו כמרשל, קידם קים ז'ונג איל שמונה גנרלים לדרגת סגן מרשל. ביום השנה ליום הולדתו של קים ז'ונג איל ב-1997 קודמו 127 קצינים בכירים לדרגת גנרלים, ויחד עם מינויים אלה ומינויים נוספים אחרים, "הוצנחו" גם קציני צבא למשרות בכירות בתוך המפלגה.

תוכנית הטילים

צבא העם הקוריאני כולל כוח רקטי אסטרטגי או לשכת הנחיית טילים, אשר מופקד על הנשק הגרעיני וטילים בליסטיים קונבנציונליים שברשות קוריאה הצפונית. לשכת הנחיית הטילים הוקמה ב-1999.

מחקר מ-2015 העריך שלקוריאה הצפונית יש כ-1,000 טילים בליסטיים: 600 מסדרת הוואסונג; 100 KN-02; ו 300 הוואסונג-7.[1][2][3]

טיל סוג מקור טווח הערות
הוואסונג-1 ארטילריה רקטית ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית		 < 50 ק"מ 24 יחידות שיגור
הוואסונג-3 < 100 ק"מ
הוואסונג-5 טיל בליסטי לטווח קצר קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 340 ק"מ[4] ≈180
הוואסונג-6 500 ק"מ[5] ≈100 או 300–600[6]
הוואסונג-7 טיל בליסטי לטווח בינוני 900[5]–1,500 ק"מ[1] 200-300[7]
הוואסונג-9 טיל בליסטי לטווח קצר ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 1,000 ק"מ[8][9][10] מספר מועט[5][11]
הוואסונג-10 טיל בליסטי לטווח בינוני קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 2,500–4,000 ק"מ[12] 30-50[7] נוסה בהצלחה ב-22 ביוני 2016.
הוואסונג-11 טיל בליסטי לטווח קצר ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית ≈70 ק"מ (מטען של 500 ק"ג)[5] או 120–220 ק"מ[13][14][15] 30 משגרים
הוואסונג-12 טיל בליסטי לטווח בינוני/טיל בליסטי בין-יבשתי קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 5000–6000 ק"מ[16] נוסה בהצלחה ב-14 במאי 2017[17]
הוואסונג-13 ?
הוואסונג-14 טיל בליסטי בין-יבשתי[18] 6,700-10,000 ק"מ[19][20][21][22][23][24][25][26] נוסה בהצלחה ב-4 ביולי 2017[18]
הוואסונג-15 טיל בליסטי בין-יבשתי[27] 13,000 ק"מ[28] נוסה בהצלחה ב 28 בנובמבר 2017[29]
פוקגוקסונג-1 טיל בליסטי המשוגר מצוללת 1000 ק"מ נוסה בהצלחה ב-24 באוגוסט 2016
פוקגוקסונג-2 טיל בליסטי לטווח בינוני 3000 ק"מ[30]
Kumsong-1 טיל שיוט נגד ספינות ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 110[31]–160 ק"מ[32][33][34] – 180–300 ק"מ[35]
Kumsong-2 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 110[31]–160 ק"מ[32][33][34] – 180–300 ק"מ[35]
Kumsong-3 טיל שיוט קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 130–250 ק"מ[36] נוסה בהצלחה ב-12 בפברואר 2017.[37]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 John Schilling, Henry (Long) Kan (2015). The Future of North Korean Nuclear Delivery Systems (PDF) (Report). US-Korea Institute at SAIS. ארכיון (PDF) מ-4 באפריל 2016. נבדק ב-30 באפריל 2015. {{cite report}}: (עזרה)
  2. ^ N. Korea has 100 KN-02 missiles with extended range גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט - Yonhapnews.co.kr, 5 March 2014
  3. ^ Around 70% of N.K. missiles target S. Korea גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט - Koreaherald.com, 4 March 2013
  4. ^ http://www.astronautix.com/h/hwasong5.html
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Markus Schiller (2012). Characterizing the North Korean Nuclear Missile Threat (Report). RAND Corporation. ISBN 978-0-8330-7621-2. TR-1268-TSF. ארכיון מ-5 בדצמבר 2012. נבדק ב-19 בינואר 2013. {{cite report}}: (עזרה)
  6. ^ Bermudez, Joseph S. (1999). "A History of Ballistic Missile Development in the DPRK: Longer Range Designs, 1989-Present". James Martin Center for Nonproliferation Studies. אורכב מ-המקור ב-2010-04-07. נבדק ב-2008-02-14.
  7. ^ 7.0 7.1 "South Korea's military to increase number of Hyunmoo missiles, says report - Jane's 360". www.janes.com. נבדק ב-13 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ http://m.yna.co.kr/mob2/en/contents_en.jsp?cid=AEN20160909000300315&site=0200000000&mobile
  9. ^ http://allthingsnuclear.org/dwright/north-korea-launches-four-missiles-simultaneously
  10. ^ http://mengnews.joins.com/view.aspx?aId=3020543
  11. ^ "Real Name! — NEAMS". www.neams.ru. נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Facts about North Korea's Musudan missile". AFP. GlobalPost. 8 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2013. נבדק ב-10 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ North Korea to Deploy New Missile, U.S. Says גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט, NTI.org, July 9, 2007
  14. ^ "Archived copy". ארכיון מ-2017-06-22. נבדק ב-2017-06-28. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ http://www.nknews.org/2014/08/recent-launches-revealed-as-surface-to-surface-missile/
  16. ^ "Archived copy". ארכיון מ-2017-05-17. נבדק ב-2017-07-03. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "US believes North Korea launched KN-17 missile". ABC News. 2017-05-15. ארכיון מ-2017-05-15. נבדק ב-2017-05-15.
  18. ^ 18.0 18.1 "North Korea hails 'ICBM test' success". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-07-04. נבדק ב-2017-07-04.
  19. ^ "North Korea Appears to Launch Missile with 6,700 km Range". 3 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "N. Korea likely to have operational ICBM capable of striking U.S. West Coast next year or two: U.S. expert".
  21. ^ Diplomat, Ankit Panda, The. "Why Is Russia Denying That North Korea Launched an ICBM?". נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Lewis, Jeffrey (10 ביולי 2017). "That's more or less our range estimate too -- 7,000-10,000". נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "What is True and Not True About North Korea's Hwasong-14 ICBM: A Technical Evaluation - 38 North: Informed Analysis of North Korea". 10 ביולי 2017. נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Arms Control Wonk : North Korea's ICBM: Hwasong-14". armscontrolwonk.libsyn.com. נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Arms Control Wonk : North Korea's New Missiles". www.armscontrolwonk.libsyn.com. נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "North Korean ICBM Appears Able to Reach Major US Cities". נבדק ב-18 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ https://www.nknews.org/2017/11/north-korea-announces-first-test-of-hwasong-15-icbm/
  28. ^ http://allthingsnuclear.org/dwright/nk-longest-missile-test-yet
  29. ^ http://www.businessinsider.com/hwasong-15-north-korea-icbm-2017-11
  30. ^ Julian Ryall, Tokyo. "North Korea's 'game changing' new missile is more stable, more efficient -and harder to detect". Telegraph.co.uk. ארכיון מ-2017-02-14. נבדק ב-2017-02-13.
  31. ^ 31.0 31.1 KN-01 Anti-Ship Cruise Missile גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט, globalsecurity.org
  32. ^ 32.0 32.1 North Korea test-fires short-range barrage גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט, AP, July 2, 2009
  33. ^ 33.0 33.1 North Korea fires four missiles, Jerusalem Post, July 2, 2009
  34. ^ 34.0 34.1 North Korea Missile Chronology 2008/9 גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט, NTI.org
  35. ^ 35.0 35.1 N.Korea Extends Range of Anti-Ship Missiles גרסת ארכיון, בארכיון האינטרנט – Chosun.com, 22 November 2013
  36. ^ "Kumsong-3 (Kh-35 Variant) - Missile Threat". csis.org. נבדק ב-13 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Sang-hun, Choe; Sanger, David E. (13 בפברואר 2017). "North Korea Claims Progress on Long-Range Goal With Missile Test". ארכיון מ-15 בפברואר 2017 – via NYTimes.com. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33778921הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הכוחות_המזוינים_העממיים_של_קוריאה_הצפונית&oldid=2135351"