הזכות למזון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הזכות למזון היא אחת מזכויות האדם, אשר מעגנת את זכותו של כל אדם להיות חופשי מחרפת רעב, מחוסר ביטחון תזונתי ומתת-תזונה.

הזכות למזון במשפט הבין לאומי

בשנת 1948 הוכרה הזכות למזון בסעיף 25 להצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם (UDHR).[1]

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות מכירה בזכות "לרמת חיים נאותה, כולל מזון הולם", וכן בזכות היסוד "להיות חופשי מרעב". הקשר בין שני המושגים אינו פשוט. "חירות מרעב" יכולה להיות נמדדת במספר האנשים הסובלים מתת-תזונה. לעומת זאת, "הזכות למזון הולם" הוא סטנדרט גבוה בהרבה, הכולל לא רק היעדר תת-תזונה, אלא גם את מלוא התכונות של מזון- בטיחות, גיוון, יציבות. משמע, כל אותם מרכיבים הדרושים כדי לאפשר פעילות אקטיבית ובריאה של בני אדם.השליח המיוחד של האו"ם לגבי הזכות למזון, הגדיר בשנת 2002 את הזכות: "הזכות לקבל גישה קבועה ובלתי מוגבלת, בין במישרין ובין באמצעות רכישות פיננסיות, למזון כמותי, איכותי ומספיק, בהתאם למסורות התרבותיות של האנשים שאליהם שייך הצרכן, ואשר מבטיחות בריאות פיזית ונפשית, פרטית וקולקטיבית".[2]

על פי המשפט הבינלאומי, מדינות מחויבות לכבד את הזכות למזון, להגן עליה ולממשה. מדינות שהן צד לאמנה מחויבות לנקוט בצעדים עד למקסימום המשאבים העומדים לרשותן כדי להשיג בהדרגה את מימושה המלא של הזכות למזון הולם : "מדינות שהן צד באמנה זו, בהכירן בזכותו הבסיסית של כל אדם להיות מוגן מפני רעב, ינקטו כל אחת לחוד ותוך שיתוף-פעולה בינלאומי, את האמצעים הדרושים כדי:

א. לשפר שיטות יצור, שימור וחלוקת מצרכי מזון, אגב ניצולו המלא של ידע טכני ומדעי, הפצת ידע בדביר עקרונות תזונה, ובאמצעות פיתוחם או תיקונם של שיטות חקלאיות, באופן אשר יבטיח את פיתוחם ואת ניצולם היעילים ביותר של משאבי הטבע.

ב. להבטיח חלוקה צודקת של מלאי המזון העולמיים בזיקה לצרכים, בהתחשב בבעיות הניצבות לפני ארצות המייבאות מזון ואלה המייצאות מזון כאחד".[3]האמנה מחייבת שיפור של שיטות הייצור, השימור וההפצה של מזון כדי למנוע רעב, הקניית ידע בנושאי תזונה ופיתוח חקלאי המכוון לניצול היעיל ביותר של המשאבים הטבעיים (ס' 11.2 א' לאמנה). מתוך 160 המדינות החתומות על האמנה, ב-106 מדינות חלים הסדרי חוק המגנים על הזכות למזון, אם באמצעות תחולה ישירה של האמנה הבינלאומית או באמצעות חוקים מקומיים.[4][5]

הזכות למזון אינה מחייבת ממשלות להעניק או לספק מזון חופשי לכל מי שרוצה בכך, אך עם זאת, במקרים בהם נשללת מבני אדם הגישה למזון מסיבות שאינן בשליטתם, למשל, משום שהם נמצאים במעצר, במלחמה או לאחר אסונות טבע, ישנה דרישה מהממשלה להספקת מזון.

בפסגת המזון העולמית ב-1996, הממשלות אישרו מחדש את הזכות למזון והתחייבו לצמצם למחצית את מספר הרעבים והסובלים מתת-תזונה מ-840 ל-420 מיליון בשנת 2015.[6] עם זאת, מספרם של הסובלים מרעב המוני הגיע בשנת 2009 לשיא של יותר ממיליארד בני אדם הסובלים מתת-תזונה ברחבי העולם.[7]בנוסף לכך, הערכות מדברות על כך שישנם יותר מ-2 מיליארד בני אדם הסובלים מחוסרים תזונתיים משמעותיים.

הקשיים המעשיים בהשגת זכות זו מתבטאים בחוסר ביטחון תזונתי הנפוץ מאד באזורים רבים בעולם, בעיקר באזורים עניים כמו הודו.[8] בנוסף, ישנן יבשות כמו אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית – שבהן יש לא רק מחסור במזון, אלא גם מחסור בתשתית ראויה לחלוקת מזון ובגישה למזון.

הזכות למזון לעומת ביטחון תזונתי

המושג "ביטחון תזונתי" התפתח באופן משמעותי מאז שנות השבעים של המאה העשרים. טיוטות מוקדמות שמו את הדגש על זמינות המזון. לדוגמה, ההצהרה האוניברסלית על חיסול הרעב ותת-התזונה (1974) מתייחס למערכת של ביטחון תזונתי אשר תבטיח זמינות נאותה ומחירים סבירים של מזון בכל עת, ללא קשר לתנודות תקופתיות וגחמות של מזג האוויר או של לחצים פוליטיים וכלכליים. בפסגת המזון העולמית ב-1996 נקבע, כי ביטחון תזונתי מתקיים כאשר לכל האנשים בכל עת יש גישה פיזית וכלכלית למזון מזין ומספק על מנת לענות על הצרכים התזונתיים ובכדי לנהל חיים בריאים ופעילים. ארבעת היסודות הבסיסיים של הביטחון התזונתי הם: זמינות, נגישות, יציבות וניצול המזון.[9]

ביטחון תזונתי הוא מושג המבוסס על צרכים, אשר קובע מטרה המושגת באמצעות מדיניות ותוכניות. לעומת זאת, הזכות למזון היא מושג משפטי של בעלי זכויות (אנשים) ונושאי חובה (מדינות וממשלות).[10]

הזכות למזון בישראל

ישראל חתמה על האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות ואשררה אותה ב-1991, ובשל כך מחויבות להבטיח גם את לזכות למזון. לאורך השנים, היו ניסיונות לעגן את הזכות למזון ביחד עם הזכות לרמת חיים נאותה כחוק יסוד,[11] אך הדבר לא צלח. בהיעדר חקיקה ייחודית, הגישה הרווחת בפסיקה היא כי ניתן להגן על מספר זכויות סוציאליות בסיסיות כנגזרת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כפי שגרס אהרון ברק בבג"ץ גמזו: "כבוד האדם כולל... הגנה על קיום אנושי מינימלי.. אדם החי מחוץ לבית, שאין לו דיור, הוא אדם שכבודו הופר. אדם שרעב ללחם הוא אדם שכבודו הופר. אדם שאין לו גישה לשירותי בריאות בסיסים הוא אדם שכבודו הופר".[12] עם זאת, אספקטים אלו הוכרו רק ברמה הבסיסית ביותר של "מחסור קיומי" ועל כן נטה בג"ץ לפסול עתירות בנושא זה.[13] על אף האמור, בישראל קיים חוק ארוחה יומית,[14] לפיו ארוחה חמה יומית תינתן לתלמידים במוסדות החינוך בהם מתקיים שבוע לימודים בן 41 שעות לימוד לפחות, בימים בהם מתקיימות במוסד החינוך שמונה שעות לימוד לפחות. מטרתו של חוק זה היא לקיים מפעל הזנה במוסדות חינוך בעבור תלמידים בגן חובה ובבית ספר יסודי על מנת להבטיח ביטחון תזונתי. לפי דו"ח של מרכז המחקר ומידע של הכנסת, שבא לבדוק את יישומו של החוק, עולה כי ב-2009 מספר התלמידים המקבלים הזנה בפועל מתוקף חוק ארוחה יומית לתלמיד הוא 118,047,שהם כ-77% מכלל התלמידים שמשרד החינוך קבע כאוכלוסיית היעד ליישום החוק.[15] עם זאת, בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 לגבי יישום החוק, קבע המבקר כי במצב הקיים אין ודאות שהתלמידים הנזקקים והזכאים להזנה אמנם זוכים לקבלה.[16]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בסעיף 11 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות
  2. ^ https://www.webcitation.org/68CmO1PyB Jean Ziegler, PROMOTION AND PROTECTION OF ALL HUMAN RIGHTS, CIVIL POLITICAL, ECONOMIC, SOCIAL AND CULTURAL RIGHTS, INCLUDING THE RIGHT TO DEVELOPMENT (2008
  3. ^ https://www.nevo.co.il/law_word/Law09/amana-1037.pdf
  4. ^ https://www.webcitation.org/68CmQt5OS
  5. ^ https://www.webcitation.org/69IfZvFdH
  6. ^ http://www.magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=592
  7. ^ https://www.webcitation.org/68CmSsT1C אתר השליח לשעבר של האום בנושא הזכות למזון, המסביר מהי הזכות למזון.
  8. ^ Aadhaar vs. right to food, MALANCHA CHAKRABARTY http://www.orfonline.org/expert-speaks/aadhaar-right-to-food/
  9. ^ http://www.fao.org/3/a-i3448e.pdf Food and Agriculture Organization of the United Nations, The right to food within the international framework of human rights and country constitutions, (2004).
  10. ^ Human Security Unit, HUMAN SECURITY IN THEORY AND PRACTICE, (2009 ) http://www.un.org/humansecurity/sites/www.un.org.humansecurity/files/human_security_in_theory_and_practice_english.pdf
  11. ^ חוק יסוד: זכויות חברתיות, התשעא, ה"ח ה2011 3783/18 פ. https://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2011/08/ACRI-social-rights-bill.pdf
  12. ^ בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי ואחרים נ' שר האוצר ואחרים, ניתן ב־12 בדצמבר 2005
  13. ^ בג"ץ 108/70 מנור נ' שר האוצר.
  14. ^ חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה-2005 https://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:NFE_AE3PaV4J:https://www.nevo.co.il/Law_Word/law01/999_376.doc+&cd=1&hl=iw&ct=clnk&gl=il
  15. ^ יובל וורגן, "יישום חוק ארוחה יומית לתלמיד – תמונת מצב “מרכז המידע והמחקר של הכנסת (2009) https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02382.pdf
  16. ^ דו"ח מבקר המדינה, "יישום חוק ארוחה יומית - מפעל ההזנה" http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_336/38ebc0d6-bcdd-4078-bbdb-060ac65068dc/103-meal.pdf?AspxAutoDetectCookieSupport=1
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25718431הזכות למזון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הזכות_למזון&oldid=746429"