הוועד המייעץ לצי
הוועד המייעץ לצי (באנגלית: Naval Consulting Board) היה גוף שהוקם בארצות הברית טרם כניסת המדינה למלחמת העולם הראשונה על ידי מזכיר הצי של ארצות הברית ג'וזפוס דניאלס, בעצתו של הממציא תומאס אלווה אדיסון, על מנת להכין את הכוחות הימיים האמריקניים לקראת כניסה אפשרית לעימות שהתרחש באירופה, ובעקבות איום הצוללות הגרמניות על הארסנל הימי הבריטי והאמריקאי. בוועד פעלו בעיקר אנשי טכנולוגיה ומדענים מתוך התעשייה האמריקאית, והוא לא כלל אנשי אקדמיה. הוועד פעל לאורך שנות המלחמה ותרם לפיתוח אמצעים לאיתור צוללות. לקראת סוף המלחמה הוכפף הוועד למועצה הלאומית למחקר, שהביאה להישגים מדעיים וטכנולוגיים טובים יותר לאיתור צוללות.
היסטוריה
הרקע להקמת הארגון
השיח בארצות הברית אודות הצורך בפיתוח טכנולוגי לאיתור, גילוי והשמדת צוללות גרמניות החל עוד טרם כניסת המדינה למלחמת העולם הראשונה. הזרז המרכזי לתהליך היה הטבעת ספינת הנוסעים הבריטית לוסיטניה על ידי צוללת גרמנית במאי 1915 ליד חופי אירלנד, בתגובה למצור הימי שהטילה בריטניה על גרמניה. הספינה יצאה מניו יורק לכיוון בריטניה, ובין 1,198 הנספים על הסיפון היו 128 אזרחים אמריקנים. תומאס אדיסון טען במאמר בעיתון "ניו יורק טיימס" לאחר הטבעת הלוסיטניה כי כושר ההמצאה האמריקני מסוגל להביא לפיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו התמודדות עם אתגר הצוללות, וכי יש לגייסו עבור צורכי המדינה והצבא[1].
הנשיא וודרו וילסון שלא היה מעוניין להצטייר כמתכונן לקראת הצטרפות למלחמה, טען כי הצבא צריך להתכונן להגנה, אבל לא למלחמה. בספטמבר 1915 הקים מזכיר הצי ג'וזפוס דניאלס את הוועד המייעץ לצי לבחינת טכנולוגיות לחימה שישרתו את מאמצי ההגנה של הכוחות הימיים האמריקניים, אל מול האתגרים החדשים בזירה הימית שנחשפו במהלך השנים הראשונות של המלחמה באירופה, ובמיוחד במסגרת מערכת הצוללות[2]. דניאלס דגל בשיתוף אנשי טכנולוגיה כמו אדיסון ומדענים מתוך התעשייה האמריקנית, כמו ויליס ויטני (Willis R. Whitney), שעמד בראש מעבדת המחקר של חברת ג'נרל אלקטריק. הוועד המייעץ לצי פעל לארגון מהנדסים מהתעשייה האזרחית כדי לנסות לפתור בעיות שאינן מדעיות באופיין, ובעיקר כדי לטפל בבעיות של ייצור וסטנדרטיזציה של אמות מידה[3].
הוועדה המייעצת לצי פעלה לאורך המלחמה במקביל למועצה הלאומית למחקר שהוקמה תחת האקדמיה הלאומית למדעים האמריקאית ביוני 1916, במטרה להכווין את האקדמיה האמריקנית לבצע מחקר בסיסי לטובת הביטחון הלאומי ורווחת האוכלוסייה האמריקנית, באמצעות גיוס מדענים מהאקדמיה, וקישורם לממשלה ולכוחות המזוינים[4]. הקבוצות פעלו במקביל לאורך רוב שנות המלחמה, בניסיון להגיע לפיתוחים מבצעיים עבור הכוחות הימיים של ארצות הברית ושל מדינות ההסכמה. לאחר התבססות ה-NRC החלו להתגלע מתחים בין המועצה לבין הוועד המייעץ לצי. ויליאם סונדרס (William Lawrence Saunders), מנהל בענקית התעשייה אינגרסול ראנד (Ingersoll Rand), ששימש כיו"ר הוועד המייעץ לצי, התנגד לפעולתה של המועצה הלאומית למחקר, טען כי מדענים מהאקדמיה לא יצליחו לייצר פתרונות יישומיים עבור הכוחות המזוינים, וקרא להכפיף אותה לוועד המייעץ.
פעילות לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה
עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה באפריל 1917, הוועדה המייעצת לצי קיבלה אישור להשתמש במתקן של הצי האמריקני בנהנט (אנ') שבמסצ'וסטס, בסמוך לעיר בוסטון. המתקן פעל בשיתוף פעולה עם גוף המחקר של חברת ג'נרל אלקטריק, ובעקבות זאת, עם המדען הנודע אירווינג לאנגמיור, אחד המדענים הבכירים שעבד במעבדת המחקר של החברה, שיזכה בהמשך בפרס נובל בשנת 1932. גם צוות המחקר של חברת התקשורת AT&T הצטרף במהרה לצוות. הצוות, שהמשיך לקבל את התמיכה של מזכיר הצי דניאלס, הובל על ידי אנשי טכנולוגיה ותעשייה, וכמעט לא נכללו בצוות מדענים מהאקדמיה[5].
המהנדסים של ג'נרל אלקטריק בנהנט, בהובלת לאנגמיר, הצליחו לפתח שיטה לאיתור צוללות בהתבסס על מתקן בריטי קיים המכונה הידרופון. המתקן הזה השתמש בעיקרון של הקלטת קול משני כיוונים (binaural principle), שמאפשר לאתר קול בצורה החזקה ביותר כאשר נמצאים ישירות מולו. המהנדסים של לאנגמיור החליפו את ציפוי המנגנון הבריטי ממתכת לגומי, וכך הגדילו את טווח המכשיר בכשלושה מייל. באמצע אוגוסט 1917 שלוש אוניות קטנות, מצוידות במערכת שפותחה בנהנט, ושכונתה על ידי הצי C-tube, הצליחו להבריח צוללת סמויה מנמל בוסטון, ובהמשך להטביע אותה באמצעות פצצות עומק[6].
באביב 1918 הוכפף הצוות בנהנט תחת הפיקוח של המועצה הלאומית למחקר, לאור ההצלחה הגבוה יותר של צוות המחקר של המועצה. תומאס אדיסון, שבתחילת הדרך התנגד לשילוב אנשי מדע "טהור" במחקר לצרכים פרקטיים-מלחמתיים, שינה את דעתו. לאחר הדגמה מוצלחת של היכולות שפותחו על בסיס המחקר של המועצה, אדיסון השתכנע ואמר בפני מזכיר הצי דניאלס שיש "להמשיך ולגבות את הקצינים ואת אנשי המדע, לתת להם את הספינות שהם צריכים, ולעשות זאת במהרה... ושאם נעשה כך, הרי שהצוללת תהפוך מבעיה רצינית למטרד קטן"[7].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Kevles, Daniel J. The Physicists: the History of a Scientific Community in Modern America. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 19
- Sims, William Sowden, and Hendrick, Burton Jesse. The Victory at Sea. Doubleday, Page & Company, 1920.
הערות שוליים
- ^ Daniel J. Kevles, The Physicists: the History of a Scientific Community in Modern America. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1995, p. 105. https://www.nrl.navy.mil/about-nrl/history/edison/
- ^ https://www.nytimes.com/1915/09/13/archives/daniels-names-naval-advisors-announces-makeup-of-board-of-inventors.html
- ^ Kevles, pp. 106-108.
- ^ Kevles, pp. 112-113.
- ^ Kevles, pp. 119-120.
- ^ Kevles, pp. 122-123.
- ^ Kevles, p.124.
28611943הוועד המייעץ לצי