רצח הודיה קדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הודיה קדם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רצח הודיה קדם היא פרשת רצח שהחלה עם היעלמותה של הודיה קדם, פעוטה כבת שנה ועשרה חדשים, בבוקר ה-ב' טבת תשס"ג (7 בדצמבר 2002) מבית אביה שבירושלים והסתיימה עם הגילוי שנרצחה על ידי אביה ונקברה על-ידו ביער ליד העיר. פרשת הרצח הייתה מן המזעזעות והזכורות בישראל הן בשל המעשה עצמו והן בשל החיפושים הנרחבים אחר הפעוטה.

תחילת הפרשה

הפרשה החלה בבוקר שבת ה- ב' טבת תשס"ג (7 בדצמבר 2002( כאשר אלי פימשטיין, אביה של הודיה, התקשר מעט לפני צהריי היום בשעה 11:28 למשטרת ישראל והודיע כי בתו נעלמה מביתו ברחוב בורוכוב בשכונת קריית היובל בירושלים, לדבריו בתו הודיה, בת שנה ו-10 חודשים, כנראה פתחה את הדלת ואת שער היציאה ויצאה. למקום הגיעו שוטרי סיור ולצידם חוקרים ממחלק הנוער, שמתמחים בטיפול בעבירות שקטין מעורב בהן. משימתם הראשונית הייתה לאתר את הפעוטה.

חוקר שהגיע למקום שוחח עם האב, אלי פימשטיין, ושמע את הגרסה שלו והחל לחשוד: לא סביר שפעוטה בגילה של הודיה תוכל לפתוח בכוחות עצמה את שער הברזל הכבד, כפי שפימשטיין גורס שקרה. הוא בדק בעצמו את השער וראה שזה פשוט לא ייתכן. תרחיש אפשרי הוא שהיא נחטפה, ובכל מקרה - מסקנת החוקר הייתה שמישהו הוציא אותה מהבית וכי לא ייתכן שיצאה בכוחות עצמה. בגלל הנסיבות החשודות הללו הוא החליט לערב את ראש מחלק הנוער, שהגיע אף הוא למקום. מהר מאוד הוחלט לגייס שוטרים ומתנדבים לבצע סריקות בכל הרחובות הסמוכים. המשטרה הוציאה הודעה לתקשורת ובה תמונה עדכנית של הפעוטה ובקשה לעזרת הציבור במציאתה.

החיפושים אחר הודיה

היעלמותה המסתורית של הודיה עוררה מיידית הד נרחב בקרב הציבור, עם פנייתם של אמה של הודיה, רוני קדם ושל אביה, אלי פימשטיין, אל אמצעי התקשורת בבקשה לעזרה למציאת ילדתם הנעדרת[1]. לקראת הערב נאספו אלפי אנשים לסייע בחיפושים שנמשכו לתוך הלילה. המשטרה הפעילה נוהל בדיקה של כל הילדים שיצאו או ייצאו מהארץ - כל רשומה של ילד היוצא מן הארץ נבדקה. החוקרים גם הריצו בדיקה של אנשים מועדים באזור, בין אם משוחררים או בחופשה. בד בבד, הוחלט לערב את שירות הביטחון הכללי - לבדוק האם יש מודיעין על כוונה לחטיפה.

הימים, ימי האינתיפאדה השנייה. ירושלים הייתה במצב מתוח במיוחד - פיגועי התאבדות ומעשי טרור היו חלק מהמציאות הירושלמית באותם הימים. שנת 2002 הייתה שנת השיא של העימות - עם חמישים ושלושה פיגועי התאבדות וארבע מאות חמישים ושניים ישראלים שנרצחו במהלך השנה.

אל החיפושים במתכונת הרחבה, אשר נמשכו כשלושה ימים, הצטרפו אלפי מתנדבים מכל רחבי ישראל[2], בין היתר מתנדבי יחידת הג'יפים של המשטרה, זק"א וכוחות גדולים מאוד של המשטרה והפרשה תפסה את הכותרות הראשיות במשך ימים ארוכים, בשל המאמץ הנרחב של הציבור והאירוע יוצא הדופן בהיעלמותה של הפעוטה הודיה.

חקירת פימשטיין

פימשטיין תיאר את השתלשלות העניינים בפני החוקרים: בשבת בבוקר הוא והודיה אכלו ארוחת בוקר בחצר ואז נכנסו לבית. הוא סגר את הדלת. החליף לה חיתול. שם אותה מול סרט - "צעצוע של סיפור". אבל בחיפוש על ידי החוקרים לא נמצא שום חיתול, עובדה שלא התיישבה עם הגרסה שמסר. לאחר כל זה, הסכימו ביניהם חברי צוות החקירה שקיימות פרצות משמעותיות בגרסת האב, והוא נלקח לחקירה.

10 שעות מתחילת האירוע אלי פימשטיין נחקר. עלה שהוא כלל לא רצה בלידתה של הודיה; הוא ורוני קדם, אימה של הודיה, הכירו שלוש שנים קודם להיעלמות. רוני קדם נכנסה להיריון לא מתוכנן והחליטה להשאיר את העובר, למורת רוחו של בן זוגה - אלי פימשטיין. הם נפרדו, אך גם לאחר הפרידה לא פסק המתח ביניהם, בשל אי הסכמות על גובה המזונות וזכויות הביקור.

בחקירתו, פימשטיין היה רגוע וקר רוח באופן תמוה. החוקרים ציפו שיהיה נסער וידרוש שימצאו את בתו. פימשטיין לא נראה חרד במיוחד לגורל בתו הפעוטה. בדיקה במחשבו האישי של פימשטיין העלתה היסטוריית חיפוש מפוקפקת למדיי, שכללה מאמרים על אבהות, רעלים ועוד.

בחקירה, פימשטיין חשף את מה שלימים יתברר כמניע: הייתה בו שנאה יוקדת כלפיי רוני, אם הודיה.[3]

החוקרים מצאו ליד המחשב, מחברת עם טקסט שיכול להתפרש ככוונה לרצוח את בתו הודיה ולאחר מכן לשים קץ לחייו. חוקרי הצוות עימתו את פימשטיין עם הטקסט, בו נכתב בין היתר: "להודיה בתי, עוד מעט נשמותינו ייפגשו. נהיה חופשיים מהכבלים של הגוף". הוא הודה שחווה דיכאון ושאכן כתב את הדברים הללו, אולם הכחיש כל קשר בין הדברים להיעלמות הודיה.

בנוסף, החוקרים גילו שלפימשטיין היה פסיכיאטר שטיפל בו, והתכוונו לחקור אותו. על בסיס הממצאים הללו, הם גם ביקשו לשים את פימשטיין במעצר להמשך החקירה.

החוקרים שאלו את פימשטיין האם יהיה מוכן לעבור בדיקת פוליגרף, ולהפתעתם הוא הסכים. התוצאות לא היו חד-משמעיות ופימשטיין הוסיף לטעון כי אינו יודע היכן בתו. כמו כן במסגרת החקירה, הוצמדו לפימשטיין האזנות סתר ובלשים שעקבו אחריו, אך לא נמצא כל מידע חד-משמעי שקשר בין האב להיעלמותה של הבת.

נקודת המפנה

ב-10 בדצמבר 2002 התקבל מידע מגנן פלסטיני, שוהה בלתי חוקי בישראל, שאדם אשר הוא זיהה כדומה לפימשטיין נראה חופר בור ביער ליד המושבים אורה ועמינדב, כשלושה ימים לפני האירוע. בהמשך לחשדות כנגד האב הוא נעצר מיד וצוות של המשטרה נשלח ליער ומצא את המקום שבו נקברה הודיה ואת גופתה.[4]

יום לאחר שנמצאה גופת הודיה, הודה האב, אלי פימשטיין, כי רצח את בתו על ידי הטבעתה באמבטיה לאחר שתכנן זאת מראש, ושיחזר את המעשה. התכנון כלל בין השאר את חפירת הבור שבו קבר אותה, כחודש לפני הרצח עצמו ובדיקת ממדיו והעמקתו שלושה ימים לפני הרצח. וכן לאחר קבירתה, ניסה לטשטש את האזור על ידי פיזור עלים שמצא בסביבה[5].

הליכים משפטיים

בכתב האישום כנגד פימשטיין צוין כי הוא תכנן לרצוח את בתו קודם לאירוע, בירי, תוך כדי שהוא פוצע את אמה, על מנת שתמשיך לשאת בכאב ובאובדן הבת. על פי כתב האישום פימשטיין רצח את בתו הודיה בשל סכסוך על תשלום המזונות ואופי הביקורים של בתו, ועל מנת לגרום סבל לרוני קדם, אמה של הודיה.[6]

פימשטיין נכלא בבית המעצר ניצן עד תום משפטו, שם באוגוסט 2003 ניסה לשים קץ לחייו בתלייה. אולם סוהרים הבחינו בו וחילצו אותו ולאחר מכן הוא פונה לבית חולים.[7]

ביולי 2004 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על אלי פימשטיין מאסר עולם, כאשר השופטים דוחים את טענותיו לבעיות פסיכיאטריות:[8].

"לפנינו אדם המונע בכוח מחשבותיו המעוותות המגיע למסקנות שמבחינתו הן רציונליות, משנה דרכי פעולה, מתכנן היטב את המעשה, ופועל בקור רוח מזוויע לאחר ביצוע הרצח ועד לגילוי הגופה", כתב השופט זילברטל בפסק הדין (פ"ח (י-ם) 5093/02 מדינת ישראל נ' אלי פימשטיין).

באפריל 2006 נגזר על פימשטיין בפס"ד תקדימי תשלום ופיצוי של כ-1.5 מיליון שקלים למשטרת ישראל על חיפושי השווא שגרם לה לבצע אחר הודיה.[9] ‏ ביתו של פימשטיין נמכר על ידי כונס נכסים לשם תשלום הפיצוי.[10]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30373697רצח הודיה קדם