ההתנקשות בבית הכנסת הגדול של בודפשט (1939)
 |
ההתנקשות בבית הכנסת הגדול של בודפשט (בהונגרית: A Dohány utcai merénylet, 1939) אירע כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-3 בפברואר 1939, בעשר דקות אחרי שש. אז הושלכו כמה רימוני יד לעבר הקהל הגדול שעמד בחזית בית הכנסת הגדול של בודפשט ברחוב דוהאן. ההתנקשות, שאירע על רקע אנטישמי, יוחסה בבירור לבריוני מפלגת צלב החץ, מפלגה פשיסטית ימנית קיצונית, על אף שלפי חלק מהחוקרים, האירוע היה למעשה פעולה שאורגנה על ידי המשטרה הפוליטית ההונגרית, שבאמצעותה רצו להכפיש את מפלגת צלב החץ לפני הבחירות ולהשיג תירוץ לאסור את המפלגה שאיימה על מפלגות הימין במדינה. הדיווח היה תחילה על כ-13 פצועים, בהמשך עלה המספר ל-23 פצועים, הפציעות היו קלות יחסית וכולם החלימו מהן תוך 20 יום. עם זאת, על ידי בחינת המסמכים הקיימים של הקהילה היהודית של פשט, התגלה דבר מה נוסף על קורבנות הפיגוע החמור.
מתקפת טרור או הכפשה פוליטית
גאבור קאדאר וזולטן ואגי כתבו את הדברים הבאים במחקרם שכותרתו "סכסוכים יהודים-הונגרים, התנקשויות, טיהור אתני 1923-1942":
מתנקשי מפלגת צלב החץ השליכו רימוני יד לעבר הקהל שיצא מבית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן. 13 (לאחר מכן התברר ש-23) מתפללים נפצעו, איש לא מת. האשמים נתפסו תוך מספר שבועות. התברר שההתנקשות בוצעה על ידי אנשים הקשורים למפלגה ההונגרית הנאציונל-סוציאליסטית הימנית הקיצונית של פרנץ סאלאשי. הבריון ינה קניירש, שזרק את רימוני היד, נידון למאסר עולם, ושותפיו קיבלו עונשי מאסר שנעו בין ארבע לבין עשר שנות מאסר. אחד ממארגני הרצח היה אמיל קוברץ', נציג בפרלמנט (האספה הלאומית ההונגרית) של מפלגת צלב החץ. בשנת 1941, נגזר עליו עונש מאסר בגין חלקו בהתנקשות. הוא ברח מהעונש לגרמניה וחזר רק באפריל 1944, לאחר כיבוש הונגריה על ידי גרמניה הנאצית (מבצע מרגרטיה).
מחקרים בנושא
ג'רג' ואמוש, שעסק גם הוא בנושא, שמקורותיו העיקריים היו התביעות נגד המתנקשים והמסמכים הרשמיים הקשורים אליהם, מסר נתונים נוספים במחקרו: "על פי הרישומים שנרשמו מאוחר יותר, החקירה המקיפה והממצאים הרפואיים, שישה מתוך 23 הפצועים מתו תוך 8 ימים, ושבעה עשר סבלו מפציעות שלקח בין 8 ל-20 ימים להחלים. כמה מהם נזקקו לטיפול בבית חולים. זקן עם מחלת לב מת. בהתבסס על דו"ח המומחה לזיהוי פלילי, כל פציעותיו פרט לאחת היו נרפאות תוך עשרים יום. ממצאי הרפואה הפנימית היו חמורים הרבה יותר: האיש ששמו מובא בראשי תיבות כ-ל.ז. סבל מאמפיזמה, הסתיידות עורקים הכליליים ובעיות חמורות בשלפוחית השתן. " כך, ואמוש, בניגוד לזוג הסופרים קאדאר-ואגי[1], מכיר לא ב-13, אלא ב-23 פצועים בהתנקשות ומזכיר גם את הקורבן הקטלני שמת מהתקיפה, קשיש עם מחלת לב.
גם החוקר והיסטוריון לאסלו קרשאי עסק ברצח ברחוב דוהאני בביוגרפיה שלו על פרנץ סאלאשי, שפורסמה ב-2016. הוא כותב את הדברים הבאים בנספח הכרונולוגי של ספרו: "ב-3 בפברואר 1939, שלושה רימוני יד נזרקו אל תוך היוצאים מבית הכנסת ברחוב דוהאן. 22 נפצעו משני רימוני היד שהתפוצצו" (אחד כנראה לא התפוצץ). עם זאת, באחד מפרקי ספרו, בהסתמך על תוצאות המחקר של ג'רג' ואמוש, גפ הוא מספק נתונים: "לפי הממצאים הרפואיים המקוריים, שישה מתוך עשרים ושלושה הפצועים סבלו מפציעות שהחלימו תוך שמונה ימים, שבעה עשר תוך שמונה עד עשרים יום. אדם זקן עם מחלת לב וריאה חמורה מת, פציעותיו החלימו תוך עשרים יום למעט חריג אחד".
קרשאי מתווכח עם אותם חוקרים המייחסים את ההתנקשות לאנשי צלב החץ, תוך התייחסות לעיתונות של אז ולחומרי המשפט של המורשעים. לדעתו, "סביר להניח שהיה מדובר בפעולה שאורגנה על ידי המשטרה הפוליטית, שבאמצעותה רצו להפליל ולהפיל את אנשי מפלגת צלב החץ לפני הבחירות, לקבל תירוץ לאסור את הופעת מפלגתם בבחירות ולהשתיק את העיתונות שלהם".
החקירה המשטרתית
במקרה זה של מתקפת רימוני היד נגד מתפללי בית הכנסת ברחוב דוהאן, המשטרה ניהלה את החקירה במלוא העוצמה כבר תוך יומיים. מאות בלשים חיפשו אחר המתנקש וכל הסימנים הצביעו על כך בזמנו שהוא ייתפס תוך זמן קצר מאוד. החקירה הגיעה כבר ביום ראשון (יומיים אחרי ההתנקשות) לשלב מכריע והיה זה עניין של שעות לתפיסת המתנקש.
ביום ראשון בבוקר ואחר הצהריים ראיינו אנשי המשרד הראשי של הבולשת את תושבי רחוב דוהאן 1 (בית הכנסת נמצא במספר 2) על מנת לבנות את מהלך הפיגוע בדיוק מלא מהעדויות ולקבל מידע מפורט יותר על התוקף. ראיונות העדים העלו נתונים מעניינים. שלוש נשים, שכולן התגוררו בכתובת הנ"ל, נתנו תיאורים עקביים ומדויקים לחלוטין של התוקף. כולן אמרו שהוא גבוה, בסביבות גיל 40–45 והרכיב משקפיים שחורים, כדי להקשות כנראה על זיהויו.
עוד הוכח מהעדויות כי לאחר זריקת הרימון התוקף דהר במורד המדרגות במהירות רבה. הוא נראה לראשונה בקומה החמישית של הבניין, שם הוא עדיין הרכיב את המשקפיים השחורים, ואז פגשה אותו אישה בפתח הקומה השלישית, אבל אז התוקף כבר היה ללא משקפיו ונמלט. האנשים בבית שמו לב שהוא התנהג בעצבנות בצורה יוצאת דופן, אבל איש לא ניחש אז את הסיבה להתנהגותו הבולטת הזו. בפעם האחרונה ברדתו פגשה אותו עוזרת בית בקומה הראשונה. התוקף קפץ שתיים או שלוש מדרגות בכל פעם ונעלם תוך רגע בפתח הבית החשוך.
עדויות על מהלך ההתנקשות
החקירות ביום ראשון הבהירו לחלוטין את מהלך ההתנקשות. בהתאם לכך לא היה ספק שרימוני היד הושלכו מהגג השטוח של בניין הדירות החדש שנבנה ברחוב דוהאן 1, מול בית הכנסת. לפי העדויות, המתנקש הגבוה עלה בשעות אחר הצהריים לקומה החמישית בבניין ומשם הגיע לגג השטוח דרך דלת המילוט לגג. הוא נשכב על קצה מעקה הגג וחיכה לרגע שבו יוכל להשליך את רימוני היד שהונחו לידו לתוך ההמון שיצא מבית הכנסת. על הגג השטוח של הבניין ניתן היה לראות בבירור את העקבות שהותיר התוקף. גם חלקים מרימוני היד נמצאו כאן. העבריין זרק את הרימונים ברצף מהיר. בזמן הפיצוץ הראשון עמדו שנים עשר אנשים מול בית הכנסת וכל השנים עשר נפצעו מרסיסים שהתעופפו מסביב.
הפיצוץ הגדול גרם לבהלה בקרב מתפללי בית הכנסת ורבים רצו באופן אינסטינקטיבי לרחוב. הפצועים, לעומת זאת, רצו פנימה, כדי למצוא מחסה מפני רימוני יד אפשריים נוספים. ברגע הבא התפוצץ הרימון השני, ועוד שמונה בני אדם נפצעו. הפרמדיקים הגיעו לאחר מכן הפצועים נחבשו במקום.
המשך החקירה
החקירה נמשכה בעוצמה בלתי פוסקת לאורך כל יום ראשון ועד לשעות הערב המאוחרות הובאו למטה חמישה עשר חשודים[2]. רוב העצורים היו צעירים, שנמצאו מסתתרים סביב בית הכנסת לפני, במהלך או מיד לאחר ההתנקשות. חקירתם לא הובילה לתוצאות חיוביות. כולם הכחישו בתוקף וכולם רצו להוכיח אליבי.
החקירה קבעה שהמתנקש ביצע את הפיגוע לבדו, כלומר ברגע שהשליך את רימוני היד מהגג, איש לא היה לצדו. חבריו, אם היו כאלה, לא היו במקום בעת ביצוע המעשה. החקירה חשפה עוד פיסת מידע מעניינת. הבלשים השיגו מידע לפיו לא מן הנמנע שלמתנקש המתינה מכונית והוא נמלט מהמקום באמצעותה. בערב כבר הושלמה תמונת החקירה. הבלשים הצליחו לגלות את שמו של המתנקש, ואת הדירה והרקע של החשוד בביצוע ההתנקשות.
קישורים חיצוניים
- עבר ועתיד: ההתנקשות בבית הכנסת (בהונגרית)
- המאה העשרים (כתב עת): 15 נעצרו בשל ההתנקשות בבית הכנסת (בהונגרית)
- הספרייה הלאומית סצ'ני: ההתנקשות בשנת 1939 בבית הכנסת הגדול של בודפשט (בהונגרית)
הערות שוליים
- ^ קאדאר-ואגי: סכסוכים יהודים-הונגרים, התנקשויות, טיהור אתני 1923–1942 (בהונגרית)
- ^ כתב העת המאה העשרים: חמישה עשר נעצרו בעקבות ההתנקשות (בהונגרית)
38317470ההתנקשות בבית הכנסת הגדול של בודפשט (1939)