ההפיכה בבנגלדש (2024)
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
| |
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך |
| תאריכים | 5 באוגוסט 2024 – הווה (15 שבועות ו־4 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דאקה, בנגלדש | |||||||||||||
| תוצאה |
| |||||||||||||
| ||||||||||||||
ההפיכה בבנגלדש התרחשה ב-5 באוגוסט 2024, עם התפטרותה מתפקידה ובריחתה של ראש ממשלת בנגלדש (אנ') הסינה ואזד (שייח חסינה) להודו, ופיזור הפרלמנט במדינה, לאחר מהומות שפרצו בשבועות שקדמו להתפטרותה ובהן נהרגו כ-300 אנשים. לאחר ההפיכה קמה ממשלת מעבר בראשותו של חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס.
רקע
הסינה ואזד זכתה בקדנציה רביעית ברציפות בינואר 2024, בבחירות שהוחרמו על ידי האופוזיציה, על רקע חששות כי הליך הבחירות לא בוצע באופן הוגן. בכך השלימה 15 שנות שלטון רצופות במדינה. בצעירותה נאבקה למען הדמוקרטיה אך במהלך כהונתה הואשמה כי הפכה לרודנית. בשנות כהונתה האחרונות התפשטה שחיתות שלטונית במוסדות המדינה. המשטרה ובתי המשפט עמדו לשירות מפלגתה, העיתונות לא הייתה חופשית, מתנגדי משטר נכלאו וחלקם נרצחו והאופוזיציה דוכאה בין השאר על ידי הצפתם בתיקים משפטיים בפני שופטים הנאמנים להסינה[1][2][3].
ביולי 2024 החלו מחאות של סטודנטים ברחבי המדינה. הסטודנטים התקוממו בעקבות כוונת הממשלה להקצות יותר ממחצית המשרות במגזר הציבורי שלא על בסיס כישורים אלא על בסיס מכסות, דבר המיטיב עם תומכי הממשל. הם הקימו תנועה בשם "תנועת סטודנטים נגד אפליה"(אנ'), תנועה לא אלימה שדוכאה ביד קשה על ידי השלטון, דבר שהעלה את זעמם[4]. עם התפתחות ההפגנות, הצטרפו אליהן אזרחים רבים שאינם סטודנטים. החלה התקוממות נרחבת נגד חסינה ומפלגת השלטון שלה, הליגה העוואמית.
ההפיכה
בתחילת אוגוסט ההתקוממות צברה תאוצה. על מנת לדכאה חסינה שלחה לרחובות כוחות משטרה וצבא וכן את "הגדוד לפעולה מהירה"- יחידה נגד טרור שהואשמה בעינויים ובהעלמת מתנגדי משטר. לפחות 300 בני אדם נהרגו, רבים מהם צעירים וסטודנטים. נעצרו עשרת אלפים מפגינים ולעשרות אלפי מפגינים הוגשו כתבי אישום. חסינה ניסתה לעצור את המהומות גם באמצעות עוצר והשבתת האינטרנט. הרמטכ"ל וואקר אוס-זמאן ובכירי הצבא החליטו כי לא יתקבלו פקודות לירות במפגינים גם אם המפגינים שוברים את העוצר. הוא נפגש עם חסינה יידע אותה על כך וכן על צעדת אזרחים לכיוון מעונה והפציר בה כי תברח. תחילה סירבה בתוקף אך לאחר שיחות עם בני משפחתה התפטרה מתפקידה וברחה במסוק מבנגלדש להודו השכנה[5][6]. כמה שעות לאחר עזיבתה פרץ ההמון למעון[7]. בהמשך גם הפרלמנט התפזר לנוכח אולטימטום שהציבו המפגינים[8].
במהלך המהומות שפרצו, החל גל פרעות של מוסלמים נגד הינדים ברחבי בנגלדש. לפחות עשרה מקדשים של ההינדו הוצתו באזור הבירה דאקה ובמקומות נוספים במדינה, ועוד עשרות חנויות של בני המיעוט ההינדי נבזזו והוצתו. סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות הראו מקרים של לינץ' שבוצע באזרחים הינדים, ושרפה של מקומות פולחן. לצד הפרעות התגייסו אזרחים ומנהיגי דת מוסלמים, להגן על מקומות התפילה של המיעוט ההינדי[8][9]. ברשתות החברתיות הופצו ידיעות שקריות על רצח עם כלפי המיעוט ההינדי. אזרחים בהודו בה רוב הינדי, שיתפו ידיעה זו בתפוצה רחבה והפגינו בבקשה להתערבות בינלאומית.
בעקבות ההפיכה
לאחר התפטרותה של חסינה, רמטכ"ל בנגלדש, גנרל וואקר אוס-זמאן, הודיע כי יפנה לנשיא בבקשה להקים ממשלת מעבר, והצהיר כי הצבא יפתח בחקירת הדיכוי האלים של ההפגנות, אשר הצית את הזעם נגד הממשלה[10].חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס מונה לראש ממשלת המעבר. פרס נובל ניתן ליונוס על עבודתו לצמצום העוני בבנגלדש והוא זוכה לתמיכה והערכה רבה על ידי אזרחי בנגלדש, מנהיגי המחאה ומדינות המערב. כוחה ושליטתה של סינה היו גדולים מאוד ועזיבתה גרמה להתמוטטות כמעט מוחלטת של המדינה. לאחר עזיבתה פרץ גל אלימות הכולל רציחות נקמה והצתות. השוטרים ירדו למחתרת מחשש לפעולות תגמול על אלימותם במהלך דיכוי ההפגנות. הצבא נפרס כדי להגן על המשטרה. הסטודנטים בהנחיית יונוס מנסים ליצר סדר וחלק ממנהיגיהם מונו לשרים בממשלת המעבר. שאיפתם המיידית היא לגדוע את מעגל האלימות לייצר סדר ושלטון חוק ולפתוח את המשק מחדש[11].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הדיקטטורית בבנגלדש הופלה בגלל שחיתות, חתן נובל לשלום ינסה לתקן את הכלכלה במקומה
- ^ מנהיגת בנגלדש הצליחה לדכא את מתנגדיה. עד שהכל חזר אליה כבומרנג
- ^ והסוכנויות, ynet (2024-08-06). "המהפכה בבנגלדש: זו לוחמת הדמוקרטיה שהפכה ל"דיקטטורית" - והופלה אחרי 15 שנה". Ynet. נבדק ב-2024-08-24.
- ^ מנהיגת בנגלדש הצליחה לדכא את מתנגדיה. עד שהכל חזר אליה כבומרנג
- ^ המהפכה בבנגלדש: זו לוחמת הדמוקרטיה שהפכה ל"דיקטטורית" - והופלה אחרי 15 שנה, באתר ynet, 6 באוגוסט 2024
- ^ גיא אלסטר, אחרי מחאות הענק ומאות הרוגים: ראש ממשלת בנגלדש התפטרה וברחה מהמדינה, באתר וואלה!, 5 באוגוסט 2024
- ^ N12 - "אחד ביום": הפיכה בבנגלדש, באתר N12, 2024-08-25
- ^ 8.0 8.1 המהפכה בבנגלדש: הצבא הפנה עורף – המנהיגה הקשוחה נשארה לבד ונמלטה, באתר מאקו, 7 באוגוסט 2024
- ^ נטע בר, אלימות דתית: גל פרעות מוסלמיות נגד הינדים בבנגלדש, באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2024
- ^ בר שפר, מהפכה בעשר דקות: ראש ממשלת בנגלדש נמלטה מהמדינה והתפטרה מתפקידה, באתר מעריב אונליין, 5 באוגוסט 2024
- ^ הסטודנטים גירשו את הדיקטטורית — עכשיו הם שולטים ברחובות בנגלדש
39447679ההפיכה בבנגלדש (2024)