הגל (ספר)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח סיפורי ומפורט מדי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח סיפורי ומפורט מדי. |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מורטון רו |
| איורים | דוד מוסקוביץ' |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | Dell |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 0-440-99371-7 |
הגל הוא ספר לנוער שנכתב על ידי מורטון רו. הספר מבוסס על מקרה אמיתי שקרה בבית ספר בקליפורניה - ניסוי הגל השלישי[1]. בעברית יצא הספר לאור בשנת 1984, בהוצאת עם עובד, בתרגומו של גיא עופר. הספר נזכר בתוכנית הלימודים של בתי ספר רבים, בהקשר של לימודי שואה. על בסיס הספר, יצא הסרט "הנחשול", סרט טלוויזיה אמריקני מ-1981 שביים אלכסנדר גראסהוף, על פי תסריט של ג'וני דוקינס.
תקציר העלילה
הסיפור מתרחש בבית הספר התיכון גורדון, באביב 1969. הדמויות המרכזיות הן המורה להיסטוריה בן רוס ותלמידי התיכון שלו, והוא מנהל את הניסוי מתוך מטרה ללמדם על איך היו יכולים החיים להיראות בגרמניה הנאצית. כאשר נשאל על ידי תלמידיו, מדוע אזרחי גרמניה אפשרו למפלגה הנאצית ולאדולף היטלר לעלות לשלטון, הוא לא ידע מה לענות. מר רוס יזם את הניסוי (הגל) בתקווה שכך יצליח לענות על שאלותיהם, תוך שהוא פועל באופן עקבי על ידי ערכים שמקובלים מראש כמוסריים.
למחרת השיעור שבו נשאלו השאלות, רוס התחיל בניסוי: הוא התחיל להטמיע בקרב הכיתה את הסיסמה כוחנו במשמעת. הכיתה הגיבה היטב לכך ונהנתה מתחושת העוצמה שהרגישה. כתוצאה מכך, התלמידים המשיכו בהתנהגות הממושמעת שהם רכשו גם בשיעור הבא, דבר שהפתיע את רוס. הוא החליט לקחת את הניסוי צעד נוסף וליצור קבוצה, לה קרא הגל, כיוון שיש לו כוח וכיוון. בשלב זה, הוא הוסיף עוד שתי סיסמאות- כוחנו באחדות וכוחנו בפעולה - מה שהוביל לכללים נוספים של התנהגות ומבנה ארגוני.
בן לא תכנן שהניסוי יגדל כל כך, אך תלמידיו הפיצו את הרעיון עד כי כמעט כל בית הספר השתתף בניסוי. לורי סונדרס, תלמידה בכיתתו של מר רוס, התחילה לחשוב שלגל יש יותר מדי השפעה. לורי כתבה מכתב לעיתון המפרט כיצד חברים בגל מנסים לגייס אחרים בבריונות. בסוף אותו שבוע, קבוצת הכדורגל של התיכון לא הצליחה לנצח את הקבוצה של קלארקסטאון, כאשר רוח הקבוצה שנוצרה על ידי הגל לא פיצתה על חוסר הכשרה ותכנון ראויים. לורי, שעמדה בראש מערכת העיתון של התיכון, הוציאה בעזרת רוב הצוות גיליון מיוחד של העיתון, שהוקדש אך ורק לגל ולהשפעה השלילית שיש לו על בית הספר. חלק מהאנשים בבית הספר, במיוחד המורים והמנהל, הודו לה, בעוד חבריה של לורי כעסו עליה. דייוויד, החבר של לורי, שהיה בגל מאז תחילתו, ניסה לגרום לה להפסיק להשמיץ אותו. בסופו של דבר, הוא דחף אותה לקרקע בעודו צועק כי התנועה החדשה לא פוגעת באף אחד, דבר שגרם לו להבין עד כמה מסוכן הגל באמת. בשלב זה, כששניהם מאמינים שהגל חייב להיפסק, לורי ודייוויד הלכו לביתו של רוס כדי לשכנע אותו לסיים את הניסוי. הוא אמר להם שהוא אכן יעשה את זה, אבל הם יהיו חייבים לסמוך על מהלכיו ביום שלמחרת.
למחרת, בן הזמין את כל חברי התנועה לכנס באודיטוריום וביקש שרק חברי הגל יהיו נוכחים. התלמידים התאספו באופן דומה לעצרות נאציות, מצוידים בדגלים וסרטי יד שמעוטרים בגל. בן אמר לנוכחים כי תיכון גורדון הוא רק אחד מבתי ספר רבים ברחבי המדינה המעורבים בגל, וכי הם עומדים לראות את המנהיג של הארגון כולו, שהולך לדבר עם כל חברי הגל בטלוויזיה במטרה ליצור מפלגת גל לאומית לנוער. כולם היו בהלם כאשר מר רוס הציג תמונה של אדולף היטלר. הוא אמר שאין מנהיג, ואין מפלגת גל לאומית. אבל, אם היה מנהיג, הוא היה האדם שעל מסך ההקרנה. הוא הסביר, שצייתנותם הובילה אותם להתנהג כמו נאצים. התלמידים ההמומים עזבו את כל החפצים והפריטים שעליהם סמל הגל, ולאט לאט יצאו מהחדר. לפני שבן פנה ללכת, הוא ראה את האדם היחיד שבאמת פרח בגל, רוברט, עומד לבד, נסער מכך שהגל הסתיים. במהלך הגל, סוף סוף הוא התקבל כשווה, אף אחד לא צחק עליו והיו לו חברים, אבל המעמד החברתי החדש שנוצר לו לא ימשיך להתקיים ללא הגל.
פסיכולוגיה להמונים
הספר מדגים כיצד ניתן "לשלוט בהמונים". התלמידים הפכו לממושמעים בין לילה, בעוד שהסברים של שעות על משמעת לא עזרו. כל הניסיונות לעזור ל"מפסידן הכיתתי" לא צלחו עד שהוקמה תנועה שבה הוא הוגדר כשווה בה מלכתחילה. כל מי שהיה חבר בתנועה הרגיש שווה ערך לכל חבריו, ונעלה על כל מי שלא היה חבר בתנועה. כאשר לורי מצביעה על הבעיה, חבריה מתעלמים ממנה בטענה כי היא מקנאה בהם עכשיו שהם שווים. הספר מדגים כמה קל לקחת קבוצה של אנשים נורמטיביים לגמרי ולהפוך אותם לתנועה אלימה. הספר מעודד חשיבה עצמאית.
המקרה האמיתי
הספר מתאר ניסוי אמיתי שערך מורה בבית ספר בפאלו אלטו שבקליפורניה בשנת 1967. רו מציין כי התלמידים אמרו שהיה מדובר באירוע מפחיד מאוד[2].
