האתיקה של קיר הברזל
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | זאב ז'בוטינסקי |
| שפת המקור | רוסית |
| סוגה | מאמר |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 11 בנובמבר 1923 |
האתיקה של קיר הברזל (רוסית: Этика железной стены) הוא מאמר עמדה, שכתב זאב ז'בוטינסקי, והופיע לראשונה ב-11 בנובמבר 1923 בברלין בעיתון הציוני בשפה הרוסית "ראזסווייט". זהו מאמר המשך למאמרו על קיר הברזל, אשר פורסם שבוע לפני כן, ב-4 בנובמבר. המאמר השני דן בשאלות המוסר של המדיניות אותה מציע המאמר הראשון. במקור נכתב ברוסית, ז'בוטיסנקי פרסם תרגום של המאמר ליידיש ב-1933[1].
תוכן
המאמר ממשיך את הרעיון אותו הציג זאב ז'בוטינסקי במאמרו הקודם, על קיר הברזל. מאמר זה דן בשאלות המוסר של התנועה הציונית בפרט וכן בקולוניזציה בכלל.
הכותב מזכיר את תוכנית הלסינגפורס, שהוא עצמו היה בין מנסחיה וטוען שהיא שמה את זכויות המיעוטים בין סדרי העדיפויות והוא עצמו רואה חשיבות בשמירה על זכויות אלו. אבל עם זאת, הוא אינו מטיל ספק בכך שהאוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל אינה מעוניינת בחיים משותפים עם היישוב העברי, בו המוסלמים יהיו המיעוט. ז'בוטינסקי מנמק זאת בכך שמיעוטים סובלים תחת שלטון של הרוב ומביא מספר דוגמאות.
בראש ובראשונה, אפילו אם האמינו הערבים בחיים בצוותא, ביחסי שכנות טובה, עדיין נשארת השאלה הראשונה והעיקרית: האם הם רוצים ב׳שכנים׳, ואפילו טובים, בארץ שהם רואים כשייכת להם. שהרי נוכחותה של אומה אחת בארץ נוחה מזו של אומות רבות — את זאת הרי לא יעזו להכחיש אפילו בעלי הקול המהפנט ביותר בקרב המומחים שלנו ללחשים ולהשבעות. למה זה יסכים עם, המרוצה בהחלט מבדידותו, להכניס לארצו מרצונו מספר רב כל כך של שכנים טובים? ׳לא מדובשך ולא מעוקצך׳ - זו תהיה תשובתו הטבעית.
בהמשך, המאמר טוען כי ויתורים ופשרות מצד היהודים כלפי הערבים דורשים קודם כל הכרה בזכויות היהודים להקים מדינה עברית. הוא מונה את הפשרות האפשרויות, כגון: ויתור על רוב יהודי, פיקוח ערבי על היקף העלייה, פרלמנט עם רוב ערבי, צירוף של פלשתינה לפדרציה ערבית, ואז פוסל את כולם כמנוגדות כלל לחזון הציוני. הפתרון שהוא מציע זהה למאמרו הקודם, הקמת "קיר ברזל", כלומר מציאות שתאלץ את הערבים לקבל את קיומה של מדינה עברית.
המאמר ממשיך בדיון בשאלת המוסר של המדיניות שבאה לכפות על האוכלוסייה המקומית להפוך למיעוט וליישב את ארץ ישראל בכוח, למרת רוחם של הערבים החיים בה. הוא פוסל את תוכנית אוגנדה, מכיוון שהיא אינה יותר מוסרית מתוכנית יישוב של פלשתינה בשום דרך, כמו שיישוב של כל חבל ארץ אחר אינו יותר מוסרי מיישוב של פלשתינה. מכיוון שכל פיסת קרקע בעולם כבר משויכת לאומה כלשהי, אז עצם השאיפה של אומה חסרת קרקע להקים בית לאומי מנוגדת לאינטרס של אומה כלשהי. הוא מצביע על הבעייתיות של גישה מוסרית זו, שבאה לשמר את האינטרסים של בעלי הקרקע ולמנוע מחסרי הקרקע להגשים את השאיפות הלאומיות שלהם.
המאמר מסיים במסקנה שלפיה הפקעת חבל ארץ שמהווה כחצי אחוז מכלל השטחים עליהם חיים ערבים היא מעשה של צדק, מכיוון שהיא מעניקה את אותו חבל הארץ לרשותם של אלו שאין להם ארץ כלל. ואם באופן טבעי העם הערבי אינו מעוניין לוותר על שטח זה, אז יש לאלץ אותו בכוח.
קישורים חיצוניים
- האתיקה של קיר הברזל, מרכז מורשת מנחם בגין
- המוסריות של חומת הברזל, אתר מכון ז'בוטינסקי
- Этика железной стены (Жаботинский), המקור ברוסית באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ ארץ ישראל - א, אתר מכון ז'בוטינסקי
37399154האתיקה של קיר הברזל