הארמייה החשאית (בלגיה)
הארמייה החשאית (בצרפתית: Armée Secrète או AS; בהולנדית: Geheim Leger או GL) הייתה הקבוצה הגדולה ביותר ברזיסטאנס הבלגית שנלחמה נגד הכיבוש הגרמני בבלגיה במהלך מלחמת העולם השנייה. היא נוסדה בשם "הלגיון הבלגי" באוגוסט 1940, אך במהלך שנות קיומה שינתה את שמה מספר פעמים, כשאת שמה האחרון קיבלה ביוני 1944, מספר חודשים לפני פירוקה באוקטובר אותה שנה. התנועה נטתה לצד הימני ומוקדי הכוח שלה נשלטו בעיקר על ידי שמרנים ומלוכנים ועל שורותיה נמנו קצינים רבים מהצבא הבלגי שפורק. אף שהיחסים בינה לבין הממשלה בגלות היו מתוחים, הארמייה החשאית נהנתה מהקשר הקרוב ביותר עם הממשלה לעומת יתר הקבוצות במחתרת.
הקמתה
שורשיה של הארמייה החשאית נטמנו זמן קצר אחרי כניעת בלגיה ב-28 במאי 1940, כשמספר קצינים בצבא הבלגי חברו יחד כדי לייסד את תנועת ההתנגדות הראשונה שנקראה הלגיון הבלגי. מייסדי הלגיון היו בעיקר אנשים שמרנים וסמכותנים שהיו מזוהים עם המלך לאופולד השלישי. הם הביעו עוינות כלפי פוליטיקאים וקומוניסטים בלגים בדומה לעוינות שהפגינו גם כלפי הגרמנים[1]. באביב 1941 הארמייה הבלגית והלגיון הבלגי התאחדו בהנהגתם של שארל קלזר, רובר לנץ וז'ול בסטין[2]. לשני הארגונים היו יחידות פרוסות בכל רחבי בלגיה ובסך הכל כ-50 אלף לוחמים[2].
פעולות
הנהגת הארגון ניסתה לקשור קשרים עם הממשלה הבלגית בגלות וכן עם מנהלת המבצעים המיוחדים וה-MI9 הבריטים. ב-1942 קלזר ביקר בלונדון כדי ליצור קשר עם הרשויות הבלגיות והבריטיות[2]. עם זאת, הוא נתקל בחשדות מצד הממשלה הבלגית, שבסופו של דבר לא השפיעו על כך שרוב הסיוע שנשלח לבלגיה הגיע לידי הארגון. קושי נוסף התעורר בשל המחלוקות הפוליטיות שנוצרו בארגון שהוקם במהירות. גם מעצרם של בכירים ערער את יציבותו. עד סוף הכיבוש הגרמני כל מנהיגי הארגון ובהם קלזר, לנץ ובסטין נעצרו.
בשנת 1943 שונה שמה של התנועה ל"הארמייה של בלגיה", ובהמשך ל"הארמייה החשאית" ביוני 1944. בתמורה לסיוע שהתקבל מהממשלה בלונדון, נאלצו מנהיגיו להתיישר בהתאם לאסטרטגיה הכללית, שמטרתה הייתה הימנעות מחיכוך עם הגרמנים עד שחרור בלגיה, ועד אז סיוע לכוחות בעלות הברית. היחסים בין שני הצדדים נשארו מתוחים עד סוף המלחמה[3]. בפברואר 1944 ג'ולס פיר לקח על עצמו את ההנהגה במאמץ לשקם את הארמייה החבולה ולאחדה.
כחלק מהסיוע של הארמייה החשאית לבעלות הברית, סייעו החברים בה לחלץ טייסים של בעלות הברית שמטוסם הופל מעל שמי בלגיה ולהוציאם בחזרה למולדתם לאורך קו קומט. הטייסים הועברו מבית לבית על ידי חברי המחתרת. ידוע כי לפחות 200 מהחברים שפעלו בקו קומט נהרגו במהלך המלחמה.
זמן קצר אחרי הפלישה לנורמנדי ניתנה הוראה ליחידות השונות להתחיל לפעול כדי לחבל ברשת הרכבות והתקשורת. יחד עם ארגונים נוספים, הארמייה החשאית לקחה חלק פעיל בכיבוש אנטוורפן בספטמבר 1944 תוך שהיא מונעת מהגרמנים להרוס את המתקנים לפני שנסוגו.
ב-1944 מנתה הארמייה החשאית 54 אלף חברים. כ-4,000 מחבריה נהרגו במהלך הכיבוש. אחרי השחרור, הארמייה החשאית שולבה בתוך גדודי הרובאים של צבא בלגיה.
הנצחה
בשנים 1977–1979 שודרה ב-BBC ובשידור הציבורי הבלגי BRT סדרה שנקראה "הארמייה החשאית" שעסקה בארמייה החשאית מימי מלחמת העולם השנייה[4].
קישורים חיצוניים
- Teri Schultz, Remembering Belgium's "secret army", The World, 11 בנובמבר 2010
הערות שוליים
- ^ Vincent Dujardin, Mark Van den Wijngaert, La Belgique sans roi: nouvelle histoire de Belgique 1940-1950, בריסל: Le Cri édition, 2010, מסת"ב 9782871065203
- ^ 2.0 2.1 2.2 אנרי ברנרד, L'Armée Secrète, 1940-1944, פריז: Duculot, 1986, מסת"ב 978-2-8011-0608-2
- ^ מרטין קונוויי, The Sorrows of Belgium: Liberation and Political Reconstruction, 1944-1947, אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2012, מסת"ב 9780199694341
- ^ "Secret Army", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
